פריז במקל - מתוך מדור המלצת מערכת
עמוס באר, מנכ"ל הספריה, לוקח אותנו לרחובות פריז וסן מאלו וגם לרחובות ילדותו, לרגעים מיוחדים שחווה עם אימו זיכרונה לברכה, וממליץ לכם על ספר מרגש במיוחד אשר עם הסיפור המובא בו, רבים מקוראי הספריה יכולים להזדהות – "כל האור שאיננו רואים" מאת אנתוני דואר.
שתי דמויות עיקריות עומדות במרכז הסיפור שעלילתו מתרחשת בצרפת של מלחמת העולם השנייה. האחת היא זו של מארי לור, נערה עיוורת שמוצאת עצמה בעיירה עתיקה בשם סן מאלו, לאחר שנמלטה אליה יחד עם אביה מפריז שנכבשה על ידי הגרמנים. הדמות השנייה היא זו של ורנר, בחור שגדל בבית יתומים, ואשר הודות לכישוריו המיוחדים, הוא משרת בצבא הכיבוש הגרמני, כקשב המתחקה אחר שידורי רדיו של הצרפתים. נסיבות המלחמה, מביאות בסופו של דבר למפגש בין שניים אלה, אשר לכאורה אין להם דבר במשותף, אולם גורלם נקשר באופן פרדוקסלי, בשל הפעילות של כל אחד מהם במהלך המלחמה.
הילדה העיוורת, שמתנהלת בעיירה בעזרת דגם שבנה עבורה אביה, מקבלת תפקיד חשוב ומשמעותי בהתקוממות העממית המחתרתית. תהליך החניכה שעוברת מארי לור, על ידי אביה, במטרה להכין אותה לחיים עצמאיים, אינו קל. הוא מתחיל בפענוח מנגנונים מסובכים של נעילת קופסאות עץ שהוא בונה עבורה, ונמשך בפענוח של תבנית הרחובות של פריז ואחר כך של סן מאלו, באמצעות דגמים מוקטנים שבנה עבורה. הוא לא מוותר לה, ומבקש ממנה להוליך אותו ברחובות פריז, כשהיא נעזרת במקל נחייה, ובכל פעם הוא מאתגר אותה ומבקש ממנה להוליכו ליעד נוסף.
הקטעים הללו, כל כך ריגשו אותי, והחזירו אותי לימים בהם הייתי ילד קטן בנהרייה, שאימו מנסה בכלים הדלים שיש לה, ללמד אותי כיצד להגיע באופן עצמאי לגן ואחר כך לבית הספר. הדרך של אימי לא הייתה מקצועית, כמו גם זו של אבא של מארי לור. אבל היא הייתה חדורה באהבה ואמונה ביכולות שלי, והוכיחה את עצמה כאפקטיבית.
אני בטוח שרבים יוכלו להזדהות עם החוויה הזו של ילד או ילדה עיוורים, אשר בזכות אדם קרוב, שהחדיר בנו את הביטחון שיש ביכולתנו להתגבר על מגבלה קשה, הצלחנו להגיע להישגים ולהפוך לאנשים התורמים לחברה.
"הוא מרים אותה ומסובב אותה שלוש פעמים "עכשיו", הוא אומר, "את הולכת לקחת אותנו הביתה" פיה נפער לרווחה.
"אני רוצה שתחשבי על הדגם, מארי"
"אבל אין לי סיכוי!"
"אני נמצא צעד אחד מאחורייך. אני אדאג שלא יקרה שום דבר. את עם המקל שלך. את יודעת איפה את נמצאת"
"אני לא!"
"את כן."
גיליתי רומן מלא חמלה המציג תמונה אחרת של צרפת ואזרחיה, במהלך מלחמת העולם השנייה. תמונה שמציגה צרפת מתקוממת, באמצעות אזרחיה שפועלים במחתרת כדי למגר את הכיבוש הגרמני. אין ספק שהקריינות של דן ענבר מרגשת וממחישה היטב את האווירה של הספר.
שלכם,
עמוס באר.
עמוס באר, בתאריך 07/12/2018
למעבר לעמוד הכותר 