חיפוש מתקדם לחץ טאב להמשך
מחבר: עוז, עמוס
הדפים האלה נכתבו גם, ואולי בעיקר, אל קוראים שדעותיהם שונות מדעותיו של עמוס עוז. הם נכתבו מתוך תחושת דחיפות, מתוך דאגה, ובמיוחד מתוך אמונה בכך שעתיד טוב יותר עדיין אפשרי. מה היא הקנאות, והאם יש גרעין של פנאטיות בכל אחד מאתנו? מה היא הליבה הפנימית של היהדות מתחילתה ועד היום? האומנם יש סתירה בין יהדות לבין הומניזם ודמוקרטיה? למה מנסים לשכנע אותנו שהמצב ״בלתי הפיך״? מה היא בכלל ״זכות על הארץ״ ומדוע בעצם חייבים לממש אותה? שלוש מחשבות הנוגעות בגרעין הוויכוח על הקיום הישראלי, היהודי והאנושי. עמוס עוז שופך אור, בהיר ומפתיע, על סוגיות היסטוריות ופוליטיות בוערות, ומעז להציע פתחים חדשים מתוך מציאות שלכאורה אין ממנה מוצא.
הינכם מוזמנים לשלוח לנו ביקורות קריאה חדשות לפרסום באתר הספריה,השדות המסומנים בכוכבית הינם שדות חובה.
הספריה לעיוורים, כבדי ראייה ומוגבלים מחויבת לשמירת פרטיך האישיים.
אשר אני מבקש לבקר את עוז אני מרגיש כמו תלמיד המבקש לבקר ולהסתייג מהמורה שלו בפומבי. אבל עמוס עוז ביקש לקטרג על הקיצוניות והקנאות כך שמוטלת עליי החובה לוותר על הקנאות הקיצונית שלי לעמוס עוז ולשטוח את טענותיי בפניו. במשך שנים תהיתי מה סוד הקסם של עמוס עוז. את התשובה נתן עוז עצמו באופן עקיף באחת מעשרות ההרצאות שהרצה והועלו ליוטיוב. עוז טוען כי הוא כופר בתפישת הדרמה כארכיטקטורה- בניה מחושבת של מהלכים, דמויות, הקבלות, דימויים וקתרזיס מחושב. עוז הציע להסתכל על דרמה באופן השאול מעולם הבוטניקה- כיצד עלילה נובטת, הופכצ לניצן, פורשת עלים, מכה שורשים, צומחת לגובה, ומניבה פירות. כתיבתו המסאית של עוז רחבת היקף ועוסקת בפוליטיקה, היסטוריה, ספרות, בלשנות ומחשבת ישראל. בעבר הוציא עוז מספר ספרי הגות כמו ‘למרגלות הר הגעש’ ו-‘בעצם יש כאן שתי מלחמות’. אני רוכש הערכה רבה לסופרים אשר מפרידים את יצר הכתיבה שלהם לשני זרמים- דרמטי ודידקטי. כאשר סופר מנסה לשלב אידאולוגיה או רעיונות פורצי דרך בספרים עלילתיים, קל לאבד את העלילה או ללעוג לה. הספר ‘שלום לקנאים’ מרגיש פחות כמו מסה ויותר כמו מניפסט של יאיר לפיד. המסות לכשעצמן לא מחדשות הרבה. הנושאים הנידונים בהן כבר תוארו באינספור טורים אישיים והרצאות. עמוס עוז אומנם מנסח את אותם הרעיונות באופן ספרותי ומהוקצע אך עם זאת לא מאיר זרקורים חדשים או מעלה תהיות חדשות. קשה לחדש ולהעלות ביקורת עניינית כלפי המציאות הסטטית שבה אנחנו חיים, מציאות של ‘ניהול הסכסוך’ במקום ‘פתרון הסכסוך’, המציאות של ימין הולך ומקצין ברחבי העולם, מציאות שבה אנשים מתבוססים ב-‘פוסט אמת’ ו-‘פייק ניוז’ ומרדדים את השיח החברתי לכדי פסקאות קצרות בווטאספ או לייקים. עמוס עוז לא מציג רעיונות חדשים אלא מנסח רעיונות קיימים באופן ספרותי ומשכנע, עם זאת הוא יוצר בחלק מהמסות שלו קשיים לוגיים אשר עולים וצפים במלוא בהירותם על פני השטח. למשל- המסה ‘על הקיצוניות’ לעצמה קיצונית מדי. הפיכת הפנאטיזם לתג שאפשר להדביק על אנשים ולהכליל אותם בתור- ‘פנאטים’ הוא לא פחות ‘קיצוני’ מעצם הכללת הקיצוניים עצמם?. שנית, פאנטיזם מוצג כאמת אבסולוטית אשר לא ניתן לחרוג ממנה. האם המערב לא פאנטי בניסיון שלו לכפות אורח חיים דמוקרטי על העולם המתפתח? האם הדרישה שלי לביטול העבדות באפריקה היא פאנטית? האם מאבק בהוצאה להורג של הומואים באיראן הוא פאנטי? במסה השניה עוז מדבר אודות היהדות ותרבות. ההשתוממות שלי עומדת בבסיס הניסיון של עמוס עוז לשחזר את הכישלון היחסי של ‘יהודים ומילים‘. ספר שביקש לעסוק באופן שבו העברית עומדת בבסיס הזהות של התרבות היהודית אשר אינה בהכרח קיום מצוות מדוקדקות. הספר זכה לביקורות צוננות, וכעת אני תוהה למה עמוס עוז מבקש לדייק ולהעמיק נושאים אשר דן בהם בעבר הוא הצורך להתפצל לשתי מדינות לפני שניגרר למדינת אפרטהייד שבה מיעוט יהודי קיצוני ישלוט ברוב מוסלמית, דבר שיתהפך במוקדם או במאוחר ויהפוך את ישראל לרואנדה. המסה אשר מסבירה ומצדיקה את עמדותיו וטענותיו של עוז מבקשת לפנות לאנשים מהצד הימני של המפה המקווים לישועה יש מאין שתפתור את הסבך המדיני שבו אנחנו נמצאים. בעניין זה אני רוצה לפנות דווקא לספר ‘מלכוד 67’ של ד”ר מיכה גודמן אשר נכנס במודע לשיח ה-‘ימין-שמאל’ שכבר מוצה ונשחק עד דק, ובכל זאת מציג זווית ראיה רעננה ופוקחת עיניים על המתרחש. (עד שהספר יעלה בספרייה הוא זמין באייקסט) בסיכומו של דבר- הספר ‘שלום לקנאות’ מאת עמוס עוז הוא לא ספר מחדש אלא ספר יפה, קריא, בעל דוגמאות נחמדות וסיפורים מושכי לב, לדעתי היה צורך ‘להצדיק’ את ההוצאה שלו במסות נוספות (עוז מרצה בחסד על ספרות ועל צ’כוב, אולי היה כדאי לכנס פרקים נוספים?). עם זאת, הכתיבה של עוז היא תמיד עונג צרוף, ורק לשם כך כדאי לקרוא את ‘שלום לקנאים’
מאת: מור, בתאריך 16/06/2017
הספר מאגד בתוכו את רוב-רובם של הפזמונים שנכתבו על ירושלים. הפזמונים מלווים בתיאור אירועים היסטוריים חשובים הנוגעים לעיר ובמידע אודות האתרים המרכזיים בה, לצד סיפורים על נסיבות כתיבתם של השירים.
בן-גוריון, מספרת ההיסטוריונית והביוגרפית עטורת הפרסים, היה "אדם שלא נטה לחשוף את חיי הנפש שלו". עם זאת, בביוגרפיה הקצרה שכתבה עליו היא ממקדת את עניינה בניסיון לחשוף את בן-גוריון האיש, וגם לעמוד על מאפייני מנהיגותו בשעות גורליות, ואינה נמנעת מהארת חסרונותיו. מנהיגותו הייחודית של דוד בן-גוריון, נטען בספר, הגיעה לשיאה בשנים 1953-1942. כשהחלו...
"זה אנחנו או הם" (עבד אל-קאדר אל-חוסייני, 1948). הלילה שבין 7 ל-8 באפריל 1948 היה חשוך במיוחד. אחרי השעה שתיים לפנות בוקר שככו קולות הירי בקרב על הר הקסטל, הפסגה השולטת על הדרך מן השפלה לירושלים. עבד אל-קאדר אל-חוסייני, המפקד הפלסטיני הנערץ של יחידות אל-ג’יהאד אל-מוקדס, הרגיש כי ההסתערות של אנשיו לכיבוש מחדש של ההר – נעצרה. עבד אל-קאדר, מ...
אין כמעט אירוע ביטחוני או מדיני בעשורים האחרונים שהאלוף במילואים עמוס גלעד לא היה מעורב בו – בחזית או מאחורי הקלעים, בצורה גלויה או בחשאי. כקצין צעיר באגף המודיעין, ערב מלחמת לבנון הראשונה, עמד גלעד בקשר הדוק עם ראשי הפלנגות והזהיר שהם מובילים אותנו לאסון. הוא צדק. כראש חטיבת המחקר באמ"ן אחרי הסכם אוסלו הוא התריע כי פניו של ערפאת לעימות....
זמן השמעה כללי: שעות
הוספת פריט לסל הדואר
שירות אספקת ספרים בתקליטורים אינו זמיןנא לפנות לספריה 3452*
בחירת פורמט לכותר " " - לחץ טאב לבחירת הפורמט הרצוי
הכותר התווסף בהצלחה לרשימת השמורים אזור גישה מהירה
דירוג לחץ טאב להמשך
שים לב!
לחץ טאב להמשך
שירות אספקת ספרים בתקליטורים אינו זמין.נא לפנות לספריה 3452*ניתן לבצע האזנה\הורדה לספר באתר. אין באפשרותך להזמין ספר זה בפורמט ברייל אין באפשרותך להזמין ספר זה בפורמט אותיות גדולות
© כל הזכויות שמורות לספריה המרכזית לעיוורים ובעלי לקויות קריאה.