דף כותר

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

שלום לקנאים - שלוש מחשבות הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: עוז, עמוס

פורמטים: פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית | العربية
סוגה: עיון,ארץ ישראל,פוליטיקה
הוצאה: כתר
שנת הוצאה: 2017
קריינות: ינון גבי
אורך: 02:53 שעות / 131 עמודים

תקציר הספר:

‫הדפים האלה נכתבו גם, ואולי בעיקר, אל קוראים שדעותיהם שונות מדעותיו של עמוס עוז. הם נכתבו מתוך תחושת דחיפות, מתוך דאגה, ובמיוחד מתוך אמונה בכך שעתיד טוב יותר עדיין אפשרי. מה היא הקנאות, והאם יש גרעין של פנאטיות בכל אחד מאתנו? מה היא הליבה הפנימית של היהדות מתחילתה ועד היום? האומנם יש סתירה בין יהדות לבין הומניזם ודמוקרטיה? למה מנסים לשכנע אותנו שהמצב ״בלתי הפיך״? מה היא בכלל ״זכות על הארץ״ ומדוע בעצם חייבים לממש אותה? שלוש מחשבות הנוגעות בגרעין הוויכוח על הקיום הישראלי, היהודי והאנושי. עמוס עוז שופך אור, בהיר ומפתיע, על סוגיות היסטוריות ופוליטיות בוערות, ומעז להציע פתחים חדשים מתוך מציאות שלכאורה אין ממנה מוצא.


 
 
 
 
 

רשימה עם 1 פריטים

     
  1. אבליג על קנאותי לעמוס עוז ואבקר את- ‘שלום לקנאים’ לעמוס עוז.

    אשר אני מבקש לבקר את עוז אני מרגיש כמו תלמיד המבקש לבקר ולהסתייג מהמורה שלו בפומבי. אבל עמוס עוז ביקש לקטרג על הקיצוניות והקנאות כך שמוטלת עליי החובה לוותר על הקנאות הקיצונית שלי לעמוס עוז ולשטוח את טענותיי בפניו. במשך שנים תהיתי מה סוד הקסם של עמוס עוז. את התשובה נתן עוז עצמו באופן עקיף באחת מעשרות ההרצאות שהרצה והועלו ליוטיוב. עוז טוען כי הוא כופר בתפישת הדרמה כארכיטקטורה- בניה מחושבת של מהלכים, דמויות, הקבלות, דימויים וקתרזיס מחושב. עוז הציע להסתכל על דרמה באופן השאול מעולם הבוטניקה- כיצד עלילה נובטת, הופכצ לניצן, פורשת עלים, מכה שורשים, צומחת לגובה, ומניבה פירות. כתיבתו המסאית של עוז רחבת היקף ועוסקת בפוליטיקה, היסטוריה, ספרות, בלשנות ומחשבת ישראל. בעבר הוציא עוז מספר ספרי הגות כמו ‘למרגלות הר הגעש’ ו-‘בעצם יש כאן שתי מלחמות’. אני רוכש הערכה רבה לסופרים אשר מפרידים את יצר הכתיבה שלהם לשני זרמים- דרמטי ודידקטי. כאשר סופר מנסה לשלב אידאולוגיה או רעיונות פורצי דרך בספרים עלילתיים, קל לאבד את העלילה או ללעוג לה. הספר ‘שלום לקנאים’ מרגיש פחות כמו מסה ויותר כמו מניפסט של יאיר לפיד. המסות לכשעצמן לא מחדשות הרבה. הנושאים הנידונים בהן כבר תוארו באינספור טורים אישיים והרצאות. עמוס עוז אומנם מנסח את אותם הרעיונות באופן ספרותי ומהוקצע אך עם זאת לא מאיר זרקורים חדשים או מעלה תהיות חדשות. קשה לחדש ולהעלות ביקורת עניינית כלפי המציאות הסטטית שבה אנחנו חיים, מציאות של ‘ניהול הסכסוך’ במקום ‘פתרון הסכסוך’, המציאות של ימין הולך ומקצין ברחבי העולם, מציאות שבה אנשים מתבוססים ב-‘פוסט אמת’ ו-‘פייק ניוז’ ומרדדים את השיח החברתי לכדי פסקאות קצרות בווטאספ או לייקים. עמוס עוז לא מציג רעיונות חדשים אלא מנסח רעיונות קיימים באופן ספרותי ומשכנע, עם זאת הוא יוצר בחלק מהמסות שלו קשיים לוגיים אשר עולים וצפים במלוא בהירותם על פני השטח. למשל- המסה ‘על הקיצוניות’ לעצמה קיצונית מדי. הפיכת הפנאטיזם לתג שאפשר להדביק על אנשים ולהכליל אותם בתור- ‘פנאטים’ הוא לא פחות ‘קיצוני’ מעצם הכללת הקיצוניים עצמם?. שנית, פאנטיזם מוצג כאמת אבסולוטית אשר לא ניתן לחרוג ממנה. האם המערב לא פאנטי בניסיון שלו לכפות אורח חיים דמוקרטי על העולם המתפתח? האם הדרישה שלי לביטול העבדות באפריקה היא פאנטית? האם מאבק בהוצאה להורג של הומואים באיראן הוא פאנטי? במסה השניה עוז מדבר אודות היהדות ותרבות. ההשתוממות שלי עומדת בבסיס הניסיון של עמוס עוז לשחזר את הכישלון היחסי של ‘יהודים ומילים‘. ספר שביקש לעסוק באופן שבו העברית עומדת בבסיס הזהות של התרבות היהודית אשר אינה בהכרח קיום מצוות מדוקדקות. הספר זכה לביקורות צוננות, וכעת אני תוהה למה עמוס עוז מבקש לדייק ולהעמיק נושאים אשר דן בהם בעבר הוא הצורך להתפצל לשתי מדינות לפני שניגרר למדינת אפרטהייד שבה מיעוט יהודי קיצוני ישלוט ברוב מוסלמית, דבר שיתהפך במוקדם או במאוחר ויהפוך את ישראל לרואנדה. המסה אשר מסבירה ומצדיקה את עמדותיו וטענותיו של עוז מבקשת לפנות לאנשים מהצד הימני של המפה המקווים לישועה יש מאין שתפתור את הסבך המדיני שבו אנחנו נמצאים. בעניין זה אני רוצה לפנות דווקא לספר ‘מלכוד 67’ של ד”ר מיכה גודמן אשר נכנס במודע לשיח ה-‘ימין-שמאל’ שכבר מוצה ונשחק עד דק, ובכל זאת מציג זווית ראיה רעננה ופוקחת עיניים על המתרחש. (עד שהספר יעלה בספרייה הוא זמין באייקסט) בסיכומו של דבר- הספר ‘שלום לקנאות’ מאת עמוס עוז הוא לא ספר מחדש אלא ספר יפה, קריא, בעל דוגמאות נחמדות וסיפורים מושכי לב, לדעתי היה צורך ‘להצדיק’ את ההוצאה שלו במסות נוספות (עוז מרצה בחסד על ספרות ועל צ’כוב, אולי היה כדאי לכנס פרקים נוספים?). עם זאת, הכתיבה של עוז היא תמיד עונג צרוף, ורק לשם כך כדאי לקרוא את ‘שלום לקנאים’

    מאת: מור, בתאריך 16/06/2017

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

מה זה משנה? - איך אנחנו מצליחים (ומתי אנחנו נכשלים) לשנות את דעתם של אחרים

כולנו מנסים להשפיע על בני האדם סביבנו, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים בכך. ואם לא די בכך, לעיתים קרובות מדי אין לנו שמץ של מושג מה גורם לנו להצליח או להיכשל בניסיונות שלנו לשנות את ההתנהגות ואת החשיבה והאמונות של הילדים, הלקוחות, המטופלים, החברים ובני הזוג שלנו. בספרה "מה זה משנה?" חושפת הפסיכולוגית וחוקרת המוח טלי שרוט את טבעה של ההשפעה. מתבר...

למידע נוסף

העומדים בפרצה - על ספרות וסופרים

אין זו אהבת הספרות העברית בלבד, שהשראתה מעניקה אחדות לפרי כתיבה בודדים אלה. זו האמונה בספרות העברית, שהגזע הראשי של ספרותנו ממשיך לשאוב משורשיה, ממשיך וימשיך לשלוח ענפיו ולהניב פרי הילוליו.

למידע נוסף

לקרוא את אורלי קסטל-בלום

‫ בספר זה כותב אורי ש. כהן על מאפייני כתיבתה של אורלי קסטל-בלום.

למידע נוסף

שברים נאספים לשירה - שירה ישראלית המתכתבת עם תפילות הימים הנוראים

השירה העברית מנהלת משא ומתן עם התפילה. זהו דו-שיח סמוי וגלוי בין השירה לבין סידור התפילה והריטואלים שלה. השירה העברית מנסה לשמר את התפילה ובה בעת לחדשה, להתחבר אליה ולשנות אותה, להתווכח ולהתעמת אך גם להחיות ולערוך מחדש. האנתולוגיה הזו חושפת את החיבור החשוב בין השירה העברית לתפילה, חיבור שלא תמיד הוא מוכר, בין אם הקורא מכיר את התפילות ולא ...

למידע נוסף