דף כותר

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

מה יקרה אם אמות מחר בבוקר - סיפור חייה של דפנה מאיר הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: ארליך, יפעת

פורמטים: פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: ביוגרפיה
הוצאה: ידיעות אחרונות
שנת הוצאה: 2017
קריינות: ארניה דנה
אורך: 10:07 שעות / 207 עמודים

תקציר הספר:

לא בכדי היו חייה של דפנה מאיר דבש דבורים טהור: היא הפכה אותם לכאלה. הילדה שגדלה בפנימיות ובחברת נוער בקיבוץ בנתה עם בעלה נתן קן חם ואוהב שבו גידלו שישה ילדים - ארבעה שהביאו לעולם ושני ילדי אומנה... ובעיקר היא כתבה. תמיד כתבה. לכל אחד ועל כל דבר..... היא כתבה בחריפות, באומץ, בחדות - אך גם בחוכמה, בחמלה ובאהבה גדולה. "גדלתי בשטח הפקר והייתי ילדת רחוב" כתבה פעם, "לא הלעיטו אותי בכלום. אני פרח בר. לא פוחדת מאף אחד ומשום דבר. ב- ח' בשבט, תשע"ו, ב- 17 בינואר 2016, נרצחה דפנה מאיר על ידי מחבל בביתה. אחריה נותרו מאות אלפי המילים שכתבה - במכתבים, במיילים, בהודעות ווטסאפ ובמאמרים. המילים האלה, תמצית תפיסת עולמה, הן יצירה מרתקת והן הבסיס לביוגרפיה הזאת.


 
 
 
 
 

רשימה עם 1 פריטים

     
  1. קראתי בסקרנות ובנשימה עצורה

    ספר מרתק בעיני. דפנה משתקפת בו כאשה מאד מיוחדת, צבעונית, דוסית לא שיגרתית או יותר נכון לא עונה על הסטריאוטיפ. היה לה "פה גדול" והיא תמיד אמרה מה שהיא חושבת, ולא פחות מזה היה לה לב ענק. תקראו!

    מאת: מרגלית טובי, בתאריך 10/06/2017

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

לו אנדראס סלומה - ביוגרפיה - האשה מן החלומות

ביוגרפיה של אהבת חייו הנכזבת של ניטשה ואנשי רוח נוספים בתקופתה.

למידע נוסף

מרים ילן-שטקליס

מרים ילן-שטקליס הביאה לעולם לא מעט מגיבורי הילדות של כולנו: מיכאל, דני גיבור, ידידי טינטן, הבובה זהבה ועוד. עשרות שנים חלפו מאז פורסם שירה הראשון, ועדיין שיריה מוכרים ואהובים.

למידע נוסף

הנרייטה סאלד

הילדים העייפים, ילדי תנועת "עלית הנוער" הציונית, ירדו מהאניה בנמל חיפה והביטו בחשש לעבר הארץ החדשה, הלא מוכרת. לבסוף נחו עינים על אשה לא צעירה שעמדה שם והמתינה לקבל את פניהם. די היה בחום עיניה ובחיוכה הטוב כדי להפיג מעט את חששותיהם. האשה הזו היתה הנרייטה סאלד, וזהו סיפורה. סיפור על ילדה חכמה שתמיד שאפה לעשות טוב, שהיתה לאשה נאורה, רבת פעל...

למידע נוסף

מועדון הניצולים

אמא נפרדה ממני בדמעות והבטיחה לחפש אותי אחרי המלחמה. "רציתי לבכות, אבל לא אמרתי כלום. רק נישקתי את מאמישו על הלחי וזחלתי אל מתחת לערימת הקש שלי... הייתי משותק מכאב". מיכאל היה הילד הכי קטן במחנה ההשמדה אושוויץ. ביום הראשון שם הוא הבין ברגע נורא אחד שבכי לא יעזור, ומאז לא בכה עוד. השיעור הזה וההתעקשות להסתכל תמיד קדימה עזרו להציל את חייו. ...

למידע נוסף