דף כותר

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

עיוור הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: כהן, אורי

פורמטים: פורמט iconMP3  ספר שמע
פורמט iconBraille  ברייל
פורמט iconUppercase  אותיות גדולות
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה
הוצאה: פרדס
שנת הוצאה: 2016
קריינות: כנר דן
אורך: 11:29 שעות / 312 עמודים / 4 עמודים לאותיות גדולות / 7 כרכים לברייל

תקציר הספר:

ספר אוטוביוגרפי המתפתח בהדרגה, עם השתלשלות האירועים המתרחשים בחייו של המספר. המקרה המכונן, אם כי לא הדרמטי ביותר, הוא התעוורותו בהפגזה על גדת תעלת סואץ במהלך שירות מילואים. הפרקים הראשונים מתארים תמונות מילדותו, מבגרותו ומשירותו הצבאי של המחבר, וממחישים ביתר שאת את המהפך שהתחולל בחייו ואת נפתולי הנפש שנקלע אליהם בעטיו. הקורא משתתף עם אורי בשיעור הברייל הראשון, עושה אתו את צעדיו הראשונים עם כלב הנחייה, יושב לצדו על ספסל הלימודים באוניברסיטה, עוקב אחר השתלבותו בעבודה כמנהל הספרייה המרכזית לעיוורים. אולם עיקר חשיבותו של הספר הוא באפשרות הניתנת לקורא לצלול אל נבכי המרחב הרגשי של אורי - ההתמודדות עם העיוורון; הקשרים המשפחתיים; התובנות המתגבשות במרוצת השנים מתוך האינטראקציה עם הסביבה; מצבי חיים אבסורדיים המעלים תהיות שבעקבותיהן משתנה השקפת עולמו; התחבטויות נפשיות הגורמות לו להתעמק ביחס החברה לעיוור ובשורשי אמונתו היהודית ואף להגיע לכדי משבר, המחמיר עקב אסון הפוקד את בתו. את תעצומות הנפש הנדרשות כדי להתגבר על כל אלה שואב אורי מהעשייה ומההגייה, מהאהבה למשפחתו, מהאהבה לעיסוקיו, מהאהבה לטבע, מחיי הרגע וממבט־על אל החיים.


 
 
 
 
 

רשימה עם 2 פריטים

     
  1. הערכה רבה ואיתה גם תחושת פיספוס

    קראתי בשקיקה את הספר, נושא נוגע לליבני כאדם עם עיוורון, כתיבה סוחפת ומרתקת הנשמעת מקולו של קריין מחונן כדן כנר. אילו היה מסכים המחבר להוציא גירסה ״נקיה״ יותר היה יכול להיות ספר זה ספר חובה לאנשי מקצוע העובדים עם אנשים עם עיוורון. עובדים סוציאליים, מורים, מדריכי בבתי ספר לכלבי נחייה ועוד... אולם הקטעים בהם מוזכרים שמות ודמויות באופן לא מכבד. תאורים כמו ״שמנה״, ״נמוכה״ וכדומה... היה לי גם מוזר לקבל מהמחבר תיאורים של דמויות שכעיוור כמובן לא היה יכול לראות וזה קצת צרם לי במהלך ההאזנה. ועם כל זה, למדתי הרבה, הזדהתי עם המחבר במקרים רבים ונהניתי לקרוא על אדם שמייצג את מה שאני מאמין שכולנו כעיוורים צריכים להיות : מאמינים, יכולים ומצליחים!

    מאת: דרור, בתאריך 25/07/2018

  2. עיוורון כפול

    "עיוור" מאת אורי כהן לפני מספר חודשים, הזמין אותי אורי כהן, מי שהיה מנהל הספרייה מעל 30 שנה, במטרה להעניק לספרייה את ספרו, כדי להנגיש אותו בפורמטים ברייל ומוקלט. סקרנותי הייתה רבה וכבר בשלב בו נסרק הספר במטרה להפכו למונגש לכתב ברייל, ביקשתי את הקובץ הסרוק, כדי שאוכל לקרוא את הספר באמצעות הטלפון הנייד שלי. לאחר מספר חודשים, הוקלט הספר באולפני הספרייה בקריאתו הרהוטה של דן כנר ואז קראתי את הספר בשנית.
    גם בקריאה החוזרת בספר מצאתי שהוא כתוב בצורה כנה, כאשר הסופר מכניס את הקורא לעולמו הפנימי. התרגשתי מאוד לקרוא על ילדותו של אורי במושבה נס ציונה, על הרגע המכונן בו איבד את ראייתו בזמן מלחמת ההתשה בתעלת סואץ, דרכי ההתמודדות שלו עם העיוורון בצמתים שונים של חייו, במיוחד בתקופה הארוכה בה שימש כמנהל הספרייה. יש בספר קטעים מרגשים ומעוררי השראה, המתארים התמודדות עם אתגרים שמציב העיוורון בחיי היום יום . במיוחד תיאור דרכי התמודדותו של אורי עם לימוד כתב הברייל, קבלת כלב הנחייה הראשון, ראיון עבודה ראשון של אורי כעיוור, בניית התא המשפחתי החם והאוהב וכמובן ניהול מוסד חשוב ומרכזי כמו הספרייה. הקורא יכול להתרשם מאדם שהחליט לקחת את גורלו בידיו, הציב לעצמו חזון ומטרות אשר כדי להגשימן הוא הפגין מנהיגות ויצירתיות ראויים להערכה רבה. כאדם עיוור שהיה צריך להתגבר על אבני נגף שהעיוורון הציב ומציב בפניי, יכולתי להזדהות מאוד עם קטעים רבים בספרו של אורי וללמוד מדרכי התמודדותו.
    ההסתייגות שיש לי כקורא, היא מאותם חלקים העוסקים ביחסיו עם אנשים מתים וחיים תוך אזכור שמותיהם ותיאור פרטים אישיותיים בעלי אופי רכילותי ומעליב. חלקים אלו פוגמים לדעתי בחוויית הקריאה ופוגמים בערך הספרותי המרגש. הם אינם משרתים לדעתי את הנרטיב, אודות אדם שצלח באופן כל כך מעורר הערכה את האתגרים שהחיים הציבו לו ואף מגמדים אותו. כך למשל, כשאורי מתאר את מנהלת מחלקת הברייל של הספרייה בתחילת שנות ה-80, הוא מוסר תיאור של אישה מרירה החיה בגפה ואף טורח להסביר לקורא שהולכי רכיל בספרייה הסבירו לו כי מדי פעם יש גבר המגיע לביתה. כך גם הוא מסר תיאורים לא מחמיאים של אנשים אחרים בחייו, כמו למשל המורה שלו לברייל ואף לא חסך מהקורא את דעתו השלילית על יו"ר הנהלת הספרייה דאז, גיל שביט, שהוא גם קריין מתנדב מזה שנים בספרייה ותרם רבות להצלחת הספרייה בעבר גם בתקופת כהונתו של אורי כמנהל ועושה זאת גם היום. לא מניתי את כל הדוגמאות אך כאלו רבות. הכללתם של אותם חלקים בספר, יוצרת אצלי את הרושם שאולי למרות ההצלחות המרשימות, לוקה אורי בעיוורון מטאפורי המונע ממנו להיות קשוב לרגשות של אנשים אחרים ולגלות כלפיהם אמפטיה וחבל שכך. עמוס באר

    מאת: עמוס באר, בתאריך 27/04/2017

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

אהרוני: תחנות אוכל בחיי

פעם חיכתה לו כבשה באמבטיה. פעם הוא התאהב בילדה שבביתה שתו חלב כחול. פעם הוא בישל לג'וני מיטשל. פעם הוא אכל ביריחו ארוחה ששינתה את חייו, ופעם, עם שאול אברון, הוא עורר מהומת אלוהים במסעדת יוקרה של שלושה כוכבי "מישלן" ב-1981 פתח ישראל אהרוני את מסעדת "יין ינג". מאז ועד ימינו הוא נחשב לאחד מגדולי השפים בישראל והוא שותף לעיצוב התרבות הקולינרית...

למידע נוסף

ימי מעשה - ממואר אימהות טרייה

ימי מעשה הוא ספר על אימהות טרייה, החושף תקופה נסתרת מן העין בחייהן של נשים רבות. המחברת היא משוררת, שעם הפיכתה לאם כותבת קטעי פרוזה קצרים על מסע ההיקשרות שלה לתינוקה, על אהבה ועל השפה שנעלמה לה ואז הופיעה מחדש. למרות ידיה המלאות והתמסרותה המוחלטת, האם הטרייה מתעקשת להתבונן. שאלות שהיא מעלה – משמעותה של שפה ביחסי קרבה, כיצד היא נלמדת צעד א...

למידע נוסף

כואב מצחוק

נריה חדד, נשוי ואב לשלוש בנות, שבגיל שלושים ושלוש חלה בסרטן, כשנתיים בלבד אחרי שאימו, בת-שבע, נפטרה ממחלת הסרטן. חושש ומפוחד מהלא נודע, החליט נריה, בעזרת הכתיבה להתמודד עם האתגרים הרבים ולכתוב יומן מרתק, שזור בסיפורים מרגשים ומיוחדים ומתובל בחוש ההומור הייחודי שלו, שסייע רבות במסע המטלטל בדרך להחלמה. הספר הוא הכרת תודה לכל הצוותים הרפואיי...

למידע נוסף

משכילה

סיפור אמיתי - סיפור חייה של המחברת. טארה גדלה בחיק משפחתה המתכוננת לקץ הימים באזור הררי נידח באיידהו. כמו אחיה, טארה מוסתרת מהרשויות – אין לה תעודת לידה או תיעוד רפואי כלשהו, והיא אינה לומדת בבית ספר. בבית אין רדיו, טלוויזיה או טלפון, וילדי המשפחה מעבירים את ימיהם בעבודה קשה ומסוכנת במגרש הגרוטאות של האב, ואוגרים כלי נשק ומזון כדי להתכונן...

למידע נוסף