דף כותר

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

עיוור הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: כהן, אורי

פורמטים: פורמט iconMP3  ספר שמע
פורמט iconBraille  ברייל
פורמט iconUppercase  אותיות גדולות
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה
הוצאה: פרדס
שנת הוצאה: 2016
קריינות: כנר דן
אורך: 11:29 שעות / 312 עמודים / 4 עמודים לאותיות גדולות / 7 כרכים לברייל

תקציר הספר:

ספר אוטוביוגרפי המתפתח בהדרגה, עם השתלשלות האירועים המתרחשים בחייו של המספר. המקרה המכונן, אם כי לא הדרמטי ביותר, הוא התעוורותו בהפגזה על גדת תעלת סואץ במהלך שירות מילואים. הפרקים הראשונים מתארים תמונות מילדותו, מבגרותו ומשירותו הצבאי של המחבר, וממחישים ביתר שאת את המהפך שהתחולל בחייו ואת נפתולי הנפש שנקלע אליהם בעטיו. הקורא משתתף עם אורי בשיעור הברייל הראשון, עושה אתו את צעדיו הראשונים עם כלב הנחייה, יושב לצדו על ספסל הלימודים באוניברסיטה, עוקב אחר השתלבותו בעבודה כמנהל הספרייה המרכזית לעיוורים. אולם עיקר חשיבותו של הספר הוא באפשרות הניתנת לקורא לצלול אל נבכי המרחב הרגשי של אורי - ההתמודדות עם העיוורון; הקשרים המשפחתיים; התובנות המתגבשות במרוצת השנים מתוך האינטראקציה עם הסביבה; מצבי חיים אבסורדיים המעלים תהיות שבעקבותיהן משתנה השקפת עולמו; התחבטויות נפשיות הגורמות לו להתעמק ביחס החברה לעיוור ובשורשי אמונתו היהודית ואף להגיע לכדי משבר, המחמיר עקב אסון הפוקד את בתו. את תעצומות הנפש הנדרשות כדי להתגבר על כל אלה שואב אורי מהעשייה ומההגייה, מהאהבה למשפחתו, מהאהבה לעיסוקיו, מהאהבה לטבע, מחיי הרגע וממבט־על אל החיים.


 
 
 
 
 

רשימה עם 2 פריטים

     
  1. הערכה רבה ואיתה גם תחושת פיספוס

    קראתי בשקיקה את הספר, נושא נוגע לליבני כאדם עם עיוורון, כתיבה סוחפת ומרתקת הנשמעת מקולו של קריין מחונן כדן כנר. אילו היה מסכים המחבר להוציא גירסה ״נקיה״ יותר היה יכול להיות ספר זה ספר חובה לאנשי מקצוע העובדים עם אנשים עם עיוורון. עובדים סוציאליים, מורים, מדריכי בבתי ספר לכלבי נחייה ועוד... אולם הקטעים בהם מוזכרים שמות ודמויות באופן לא מכבד. תאורים כמו ״שמנה״, ״נמוכה״ וכדומה... היה לי גם מוזר לקבל מהמחבר תיאורים של דמויות שכעיוור כמובן לא היה יכול לראות וזה קצת צרם לי במהלך ההאזנה. ועם כל זה, למדתי הרבה, הזדהתי עם המחבר במקרים רבים ונהניתי לקרוא על אדם שמייצג את מה שאני מאמין שכולנו כעיוורים צריכים להיות : מאמינים, יכולים ומצליחים!

    מאת: דרור, בתאריך 25/07/2018

  2. עיוורון כפול

    "עיוור" מאת אורי כהן לפני מספר חודשים, הזמין אותי אורי כהן, מי שהיה מנהל הספרייה מעל 30 שנה, במטרה להעניק לספרייה את ספרו, כדי להנגיש אותו בפורמטים ברייל ומוקלט. סקרנותי הייתה רבה וכבר בשלב בו נסרק הספר במטרה להפכו למונגש לכתב ברייל, ביקשתי את הקובץ הסרוק, כדי שאוכל לקרוא את הספר באמצעות הטלפון הנייד שלי. לאחר מספר חודשים, הוקלט הספר באולפני הספרייה בקריאתו הרהוטה של דן כנר ואז קראתי את הספר בשנית.
    גם בקריאה החוזרת בספר מצאתי שהוא כתוב בצורה כנה, כאשר הסופר מכניס את הקורא לעולמו הפנימי. התרגשתי מאוד לקרוא על ילדותו של אורי במושבה נס ציונה, על הרגע המכונן בו איבד את ראייתו בזמן מלחמת ההתשה בתעלת סואץ, דרכי ההתמודדות שלו עם העיוורון בצמתים שונים של חייו, במיוחד בתקופה הארוכה בה שימש כמנהל הספרייה. יש בספר קטעים מרגשים ומעוררי השראה, המתארים התמודדות עם אתגרים שמציב העיוורון בחיי היום יום . במיוחד תיאור דרכי התמודדותו של אורי עם לימוד כתב הברייל, קבלת כלב הנחייה הראשון, ראיון עבודה ראשון של אורי כעיוור, בניית התא המשפחתי החם והאוהב וכמובן ניהול מוסד חשוב ומרכזי כמו הספרייה. הקורא יכול להתרשם מאדם שהחליט לקחת את גורלו בידיו, הציב לעצמו חזון ומטרות אשר כדי להגשימן הוא הפגין מנהיגות ויצירתיות ראויים להערכה רבה. כאדם עיוור שהיה צריך להתגבר על אבני נגף שהעיוורון הציב ומציב בפניי, יכולתי להזדהות מאוד עם קטעים רבים בספרו של אורי וללמוד מדרכי התמודדותו.
    ההסתייגות שיש לי כקורא, היא מאותם חלקים העוסקים ביחסיו עם אנשים מתים וחיים תוך אזכור שמותיהם ותיאור פרטים אישיותיים בעלי אופי רכילותי ומעליב. חלקים אלו פוגמים לדעתי בחוויית הקריאה ופוגמים בערך הספרותי המרגש. הם אינם משרתים לדעתי את הנרטיב, אודות אדם שצלח באופן כל כך מעורר הערכה את האתגרים שהחיים הציבו לו ואף מגמדים אותו. כך למשל, כשאורי מתאר את מנהלת מחלקת הברייל של הספרייה בתחילת שנות ה-80, הוא מוסר תיאור של אישה מרירה החיה בגפה ואף טורח להסביר לקורא שהולכי רכיל בספרייה הסבירו לו כי מדי פעם יש גבר המגיע לביתה. כך גם הוא מסר תיאורים לא מחמיאים של אנשים אחרים בחייו, כמו למשל המורה שלו לברייל ואף לא חסך מהקורא את דעתו השלילית על יו"ר הנהלת הספרייה דאז, גיל שביט, שהוא גם קריין מתנדב מזה שנים בספרייה ותרם רבות להצלחת הספרייה בעבר גם בתקופת כהונתו של אורי כמנהל ועושה זאת גם היום. לא מניתי את כל הדוגמאות אך כאלו רבות. הכללתם של אותם חלקים בספר, יוצרת אצלי את הרושם שאולי למרות ההצלחות המרשימות, לוקה אורי בעיוורון מטאפורי המונע ממנו להיות קשוב לרגשות של אנשים אחרים ולגלות כלפיהם אמפטיה וחבל שכך. עמוס באר

    מאת: עמוס באר, בתאריך 27/04/2017

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

נקמתו של הרשל גרינשפן - הנער המתנקש והשואה

נער יהודי בן־שבע־עשרה, מהגר פולני עני בפריז, יפה תואר ועדין סבר, קונה אקדח, הולך לשגרירות הגרמנית בפריז ויורה בדיפלומט הראשון שהוא פוגש. היורה הוא הרשל גרינשפן, הדיפלומט הוא ארנסט פום ראט, השנה היא 1938. הסיבה להתנקשות: גרינשפן רוצה לנקום בגרמנים הרודפים את בני משפחתו בפולין. פום ראט נופח את נשמתו כעבור יומיים. גבלס והיטלר קופצים על מותו ...

למידע נוסף

אין מקום לחלומות קטנים

בשנת 1934 עלה שמעון פרס בן האחת-עשרה לארץ ישראל. בני משפחתו שנשארו בפולין נרצחו בשואה שנים ספורות לאחר מכן. הנער הצעיר שלמד בבן שמן יהפוך ברבות הימים לאחד מהאבות המייסדים של מדינת ישראל, יזכה בפרס נובל לשלום, ויהיה למנהיג בולט ומוערך בעולם. פרס שירת את מדינת ישראל עוד בטרם היווסדה וכיהן למעלה מ-70 שנה בשורת תפקידים בכירים ובראשם - נשיא, ר...

למידע נוסף

בית לבן - בעיר אפורה

יצחק בלפר, יליד ורשה, פולין, חניך בבית היתומים שניהל ד"ר יאנוש קורצ’אק, נותר שריד יחיד ממשפחתו הענפה שנספתה בשואה. שש שנים חלפו למן אותו יום שבו נפרד מיקיריו, והוא בן שבע-עשרה יצא למסע הישרדות. כשחזר לוורשה, על שרידי הגטו, גמלה בו ההחלטה לעלות לארץ ישראל, שם ורק שם יהיה ביתו. ניסיון העלייה ארצה הסתיים במחנות ההסגר הבריטיים בקפריסין. שם, ב...

למידע נוסף

כאן היה הבית

למה פחדה המספרת שיגדל לה עץ מהבטן, מדוע לא רצתה ללבוש את השמלה הכחולה שתפרו לה, ומה הרגישה כשאביה שמט מידו את ידה ונפל על הארץ חסר הכרה? זהו סיפור יחיד בסוגו, על ילדותה של הסופרת בקיבוץ קטן בגליל העליון. הימים הם ימי טרום המדינה והשנים שלאחר הכרזת המדינה, כשאנשי הקיבוץ היו חדורי הזדהות עם המעשה הציוני וההתיישבותי. בפרקי הספר היא מתארת את ...

למידע נוסף