החוחית

מחבר: טארט, דונה

פורמטים:	ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה:	עברית \| русский
סוגה:	ספרות יפה מתורגמת
הוצאה:	מודן
שנת הוצאה:	2015
תרגום:	מאנגלית: קטיה בנוביץ'.
קריינות:	יוספסברג יורם
אורך:	31:38 שעות / 839 עמודים

תקציר הספר:

‫תיאו דקר, נער בן 13, מבקר עם אימו בתערוכה במוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק. לפתע מחריד את המקום פיצוץ עז. תיאו ניצל באורח נס ממוות, אך מכל בחינה אחרת - חייו מתנפצים לרסיסים. ללא כל שארי בשר בעיר, הוא מופנה על ידי רשויות הרווחה למגורים זמניים בביתו של אחד מחבריו. אלא שהבית מנוכר, ודומה שכל מכריו האחרים מהלכים סביבו נבוכים, מתקשים למצוא דרך אל ליבו. תיאו כורע תחת נטל געגועיו המייסרים לאימו ונצמד לדבר שמזכיר לו אותה יותר מכול: ציור קטן ורב קסם של חוחית שהוצג בתערוכה. שנות התבגרותו עוברות עליו בחיפוש מתמיד, לעתים נואש, אחר משמעות לחייו; הוא חובר לבוריס, נער כריזמטי ופרוע, ולהובי, סוחר עתיקות טוב לב, ומקפיד להיצמד לאורך כל מסעו הרדוף ברחבי ארצות הברית של ימינו לקמע שלו: אותו ציור רב קסם, שלימים ממקם אותו במרכזו של מעגל מסוכן ההולך וסוגר עליו.

רשימה עם 1 פריטים

לפעמים צריך להפסיד כדי לנצח
"לפעמים צריך להפסיד כדי לנצח!" זה המשפט שהיה מעין מוטו אצל אבא של תיאו דקר גיבור הספר "החוחית". הספר משתרע על 839 עמודים--- יריעה רחבה לכל הדעות. בהרבה ספרים ארוכים יש נקודות ריפיון שגורמות לי להתלבט אם להמשיך. בספר הזה היו כמה קטעים שהיו קשים לי לעיכול אבל החבל מעולם לא התרופף עד כדי כך שאחשוב לעזוב אותו. לא אספר את התקציר כי בשביל זה יש את גב הספר אבל אומר כמה מילים על הספר מבחינתי. כל מה שאני אומר וכותב זה מתוך ראשי ויכול להיות שיהיו אי דיוקים מבחינה אקדמית או ספרותית מקצועית. הספר כולו מזכיר לי רומנים רוסיים של המאה ה19 מלחמה ושלום, אידיוט אנא קרנינה ועוד. כל ההתעכבות המתמשכת על פרטים קטנים, אפילו זעירים, שלכאורה בימינו אין לנו זמן לזה. כמו לבוש, תיאור של בית, חדר, סביבה, מסיבה עם כל המשתתפים השיחות, האוכל, התפאורה של החדר. כמו כן החקר המעמיק בכל נושא בו דובר מקנה הרגשת אמינות ומשהו עם משקע כבד של רהיט עתיק ומשובח. הספר הזה הזכיר לי המון דברים בהמון תחומים כמו כל מיני תפישות עולם השאובות מהתנ"ך מהזן מהנצרות וכל מיני מקורות. בנושא הפילוסופי ניתן לסכם שבספר ההוצגו תובנות המוכרות לכולנו אך בצורה כל כך אמינה וכל כך ייחודית לסיפור שהדבר לא העיב ולא גרם לשיעמום ולהרגשת "אוף!!!! חוזרים על אותן תובנות מוכרות"..... דוגמאות: "צריך להפסיד כדי לנצח" מאד מוכר לי מהתלמוד "ירידה לצורך עלייה". כמו כן ניתן למצוא שם את החבר בוריס ה"עבריין" שהתובנות שלו במובן של צדיק ורע לו, או של פיתולי הגורל מרשימות ויפות. הדברים נכתבו בסגנון כזה.... של אחד שלא יודע בדיוק איך לבטא דברים ברמה פילוסופית מהוגנת אבל הם נשמעו יותר טוב מאלפי פעמים אחרות ששמעתי את ההגיגים בנושא זה. דבר נוסף שבלט בספר ושימח אותי – השתחררות מסטריאוטיפים שעבריינים הם אנשים רעים. במקרים רבים בשיחות עם חברים הייתי אומר, מתוך מחשבה מושכלת, "עבריינים יכולים להיות האנשים הכי טובים".... לא הכרתי עבריינים ברמה אינטנסיבית אבל הספר הזה הציג לי את האנשים האלה שעוסקים בדברים שבשולי החברה ושורדים את החיים בצורה שונה מזו שאני מכיר, כאנשים מקסימים ובעלי לב רחב הרבה יותר מכל מיני כאלה המתהדרים בעטיפות נוצצות ונקיות מכל רבב. יכולתי לכתוב המון על הספר אבל הספר מספיק ארוך כדי שאני לא אאריך יותר. בכל מקרה: מומלץ בכל לב!!! היום לאור הבידוד הכפוי מדובר בהרבה שעות של הנאה וכניסה לעולם אחר שישכיח את היום-יום ובתקופה זו הדבר מבורך!!!!!

מאת: מאיר ברבי, בתאריך 14/04/2020

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

בשם כל בני ביתי

סיפור אודות ניצול, שריד השואה.

למידע נוסף

פייר וז'אן

פייר וז’אן הם אחים, האחד רופא, השני עורך דין. הם מתגוררים בבית הוריהם, ולמרות אופיים השונה מצליחים לשמור על שלום בית. יום אחד נופל דבר בחיי המשפחה השקטים: חבר ערירי של ההורים הוריש במותו את כל כספו רק לצעיר הבנים, ז’אן. בלבו של פייר, הבכור, מתעוררת קנאה מייסרת, ומחשבות קדחתניות דוחפות אותו לנסות לפתור את התעלומה. ב’פייר וז’אן’ מעמיד מופסן...

למידע נוסף