דף כותר

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

נערי המחתרת הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: שטרייט-וורצל, אסתר

פורמטים: פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: ילדים ונוער
הוצאה: עמיחי
שנת הוצאה: 1991
קריינות: קל אסתר
אורך: 10:24 שעות / 264 עמודים

תקציר הספר:

קורותיהם של נערים ונערות, ששירתו במחתרת ה"הגנה" בתקופת המנדט הבריטי: השבעה, אימונים, הדבקת עלונים, חיפושי נשק, מעצר ושאר מבצעים סודיים. דברים הנראים היום כאילו נלקחו מספרי בלשים, היו בימים ההם חלק מן המציאות היומיומית.


 
 
 
 
 

רשימה עם 1 פריטים

     
  1. חסמב"ה אבל הפעם באמת

    'נערי המחתרת' מציג את סיפורם של בני הנוער בשירות המחתרות. בעוד סיפורי הגבורה המוכרים לנו מהתרבות הישראלית (כגון חסמבה) המאבק היה הרבה פחות הרואי וכלל בעיקר חלוקת כרוזים. סיפורים של בני הכיתה ההופכים להיות 'נערי מחתרת' מציג זווית ראיה המבקשת להציג את המציאות כפי שהיתה ולא מאין פנטזיה הוליוודית על חבורת נערים אשר נקראים להציל את העולם. אסתר שטרייט וורצל (באחד הספרים היותר קצרים שלה) הכניסה אותי למכונת זמן ואסתר קל הקריינית נשאה אותי אל עבר אותו עולם מוזר שהיה קיים רק לפני 69 שנים.

    מאת: מור דיעי, בתאריך 03/05/2017

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

החתולה של איילת

הילדה איילת חוזרת בסיפור חדש והפעם בלוויית חתולה אפורה רבת פעלים. הצטרפו אל השתים למשחק מפתיע של תנועה וחיקוי.

למידע נוסף

אמא שלי עיוורת

טליה, בת לאימא עיוורת, מספרת מנקודת מבטה על סגנון החיים המיוחד של אימה, ומתארת את העזרים השונים שקיימים לאנשים עיוורים, שמטרתם "לנרמל" ככל הניתן את שגרת חייהם ולהקל עליהם את פעולות היום-יום. בסיפור מקבלים הילדים הצצה חשובה לעולם שהוא חלק משגרת חיינו ושעלינו להכירו ולהכילו. כך יוכלו לזהות עיוורים ברחוב ולאתר את העזרים המפוזרים עבורם על מנת...

למידע נוסף

אני אוהב לצייר

מירה מאיר לקחה ציורים אותם מצאה אצל נחום גוטמן, וכתבה להם שירים. אני אוהב לצייר, אני אוהב גרוטאות, לטייל בשדות, הסוס הזקן, לבקר את סבא, הטיול, אני אוהב להרטב, כשהייתי קטן ופעוט, שעה בין ירוק לסגול.

למידע נוסף

האביב של נופר

"הגעתי אליה בתוך המלחמה, עם טרולי אדום ועם זאתי שאמרה משהו כמו, "תיקחי אותה. תיקחי אותה ממני. אין לי ראש בשבילה." תקווה הסתכלה עליה ועליי: "ככה? באמצע המלחמה?" "באמצע המלחמה בראש שלי," אמרה, "תיקחי אותה!" "מה זאת אומרת לקחת? לערב? לסוף השבוע?" "לתמיד," אמרה. נשיקה חפוזה בקודקוד, והיא נעלמה". כך מוצאת את עצמה נופר, שלומדת בכיתה ה', לא בפעם...

למידע נוסף