הקורא של ז'ול ורן

השנה היא 1947. מלחמת האזרחים בספרד הסתיימה באופן רשמי לפני 8 שנים, אבל באזורים הכפריים באנדלוסיה היא ממשיכה להתנהל בדרכה שלה. אנשי הגרילה עברו להסתתר בהרים, וידי הגווארדיה סיביל - המשטרה הפדרלית - זרועו הארוכה של הדיקטטור פרנקו, מלאות עבודה. נינו, ילד סקרן ונבון בן תשע, הוא בנו של שוטר שמתגורר עם משפחתו במטה המשטרה. כיוון שקירות המבנה דקים ואינם יודעים לשמור סוד, נינו שומע ורואה יותר ממה שהיה רוצה לדעת. כשיהיה גדול, לפחות כך אביו מקווה, גם נינו עתיד להיות שוטר. עליו רק להגיע לגובה המינימאלי כנדרש. אבל נינו נמוך, ואביו המודאג מחליט לסייע לו להיערך כיאות לקריירה אלטרנטיבית כפקיד, ולשם כך הוא שולח אותו ללמוד הדפסה, קודם בתוך המטה, ואחר כך עם מורה בלתי נשכחת שמתגוררת ’בחוות הבלונדיניות’ שעל הר. את הקיץ שבו נינו לומד להדפיס הוא לא ישכח לעולם. לא את השעות הקסומות שהוא מעביר בשיחה ודיג במחיצת פפה הפורטוגזי, זר מסתורי שמגיע לאזור והופך עבורו מודל לחיקוי והערצה; לא את הקסם שבגילוי התשוקה לקריאה; ולא את הרגע שבו הבין והבטיח לעצמו שכשיהיה גדול, לעולם לא יהיה שוטר! הספר הוא סיפור התבגרות, על נאמנות ובגידה, התפכחות וחלום, ועל אהבה, אהבה, אהבה. ‬