בארצות החיים

נגיד שאת מביטה בתינוק ואת יודעת: זה אינו אותו התינוק שילדת והנקת והחזקת. ריח התאנה התחלף בריח חרוב, מתוק אבל אחר. פניו אחרות, קול בכיו אחר, הוא אינו מתלבש בחיקך בטבעיות כמו קודם. ייתכן שזה חלום. את ממהרת להתיישב מחשש אמיתי שייפול מזרועותייך הרועדות. הוא קטן וחמוד. גון עיניו אחר, תווי פניו אחרים, אבל הוא תינוק, תינוק זעיר. את חלשה עדיין, אימך קובעת, ושולחת אותך למיטה לנוח תוך שהיא מדברת ברוך אל התינוק הזר שבביתך. את נכנסת למיטה. אולי את באמת עייפה ומבולבלת ולכן היה נדמה לך שזה לא אותו התינוק? זה הרי בלתי אפשרי. זה בלתי אפשרי, את חושבת. בכתיבה מלאת ברק שהיא בו זמנית מעודנת ומערערת כורכת אסתי הלפרין מימון את השאלות הגדולות למעין פקעת שאין להתיר: אהבת אם, שייכות, אמונה, מולדת, הכיסופים למשהו שאין לו שם – ומעל כל אלה מרחפת רוח האלוהים.