ואם הילדה הזו

אף אחד לא יצליח להבין איך כל הדברים שהם באמת בלתי אפשריים, תמיד מתנקזים אל יום שני. היום הזה, בו צועדת שיפי המושלמת מהבית המושלם אל ביתם של ראובן ומאם, הבית הכי לא פוטוגני שנולד פעם בעיר. מה שהכי מסובך בכל הערבוביה הזו הוא שבדיוק הבית הזה – הוא הבית של המשפחה הטבעית שלה. עכשיו נשאר לה להתחבט כיצד לנהוג כשלמאם הביולוגית מתחשק פתאום להופיע באסיפת ההורים, להתחרט אלף פעמים על כל מה שהיא לא לקחה בחשבון כשהיא אמרה 'כן' והסכימה ללבוש בחתונה של חיים את המחלצות המנצנצות ששמורות לאחות של חתן בלבד. חוץ מזה היא גם צריכה להחליט איזה שם לכתוב בתעודת הזהות, או מה עושים עם היומן של דינה. אבל זה כבר שייך למחלקת ההחלטות הקטנות. "ואם הילדה הזו" הוא סיפורה של שיפי, הוא סיפורה של דינה, של מיס, ואולי גם של מאם. אבל חוץ מזה, הוא גם סיפורם של אלה שמבינים שלכל בחירה יש מחירים, ויש בחירות שאינן פשוטות בכלל. "ואם הילדה הזו" – הוא לא רק סיפור. הוא לוז החיים של בתים מושלמים שחצובים לצד בתים סדוקים. הוא כאב המציאות של חלון ראווה נוצץ מול תמונה חיוורת צורבת. אם תדעי להקשיב אל הילדה הזו, הוא יוכל להיות גם הסיפור שלך.