סיפורי דלפין ומרינט

"סיפורי דלפין ומרינט" הפכו, מאז כתיבתם, לקלאסיקה; מאותם הספרים שאדם קוראם כילד, חוזר אליהם כמבוגר והם נותרים חלק קבוע בתפאורת נפשו. מרסל אמה [1967-1902] ייעד את קריאתם "לקהל שבין גילאי 4 ל־75" ואמנם, קריאתם הקולחת רצופה בקסם הילדות של פליאה ראשונית, נוף פסטורלי והחיבור העמוק שבין ילדים לחיות. הספר מאמץ את נקודת המבט של הדמויות הראשיות שלו, דלפין ומרינט, שתי ילדות קטנות בגיל בית הספר החיות בחווה עם הוריהן ועם שפע חיות מדברות. הן מפתחות יחסי שותפות עם בעלי החיים, זאת בניגוד למבוגרים, ובפרט הוריהם. האחרונים, ייצוג סטריאוטיפי של אנשים כפריים מחוספסים, אינם מרושעים ואוהבים את בנותיהם, אך מתייחסים אליהם בקשיחות מסוימת ואין להם רגשות עם החיות, שאותן הם רואים מנקודת מבט תועלתנית גרידא, בניגוד לילדות הקטנות המתקשרות איתן כמו עם אנשים.