האיש שהלך נגד האלים - מה באמת קרה בפרשת נחום מנבר

באביב 1997, כמה שבועות אחרי שהיה בדרכו למשחק של קבוצת הכדורסל שאותה מימן ונעלם כאילו האדמה בלעה אותו, פורסם - במגבלות חמורות של הצנזורה - כי נחום מנבר, איש העסקים המפורסם, מכר נשק לאיראנים, ונעצר מיד כאשר נחת בנתב"ג. קצת יותר משנה לאחר מכן הורשע מנבר בשלוש עבירות: סיוע לאויב במלחמתו בישראל; ניסיון לסיוע לאויב במלחמתו בישראל, ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, ובמילים אחרות – ריגול ובגידה. העבירה החמורה ביותר בספר החוקים הישראלי - והיחידה שבצדה עונש מוות. במשפטו טען מנבר כי העסקאות עם איראן נעשו בידיעת הרשויות וגופי הביטחון, וכי באותה תקופה ניהלה ישראל קשרי מסחר ענפים עם איראן, שלא הוגדרה כמדינת אויב. למרות זאת, נגזר עליו עונש חמור ביותר - 16 שנות מאסר, והוא איבד את כל מה שהיה לו. שנים לאחר שהשתחרר מהכלא, הזמין מנבר את העיתונאי עמנואל רוזן לפגישה. רוזן, שהסיפור והאיש לא היו כוס התה שלו בלשון המעטה, התלבט, ולבסוף הסכים. אחרי שרוזן הגיע למושב, שבו מנבר התגורר בחשאי באופן זמני אצל חבר, השמיע באוזניו האחרון הצהרה נחרצת: "אני רוצה לספר את האמת שלי. לא בגדתי, לא ריגלתי!"