רק עוד קצת ודי

ישיבת דירקטוריון זה הדבר השנוא עלי בעולם. מנכ"ל שיגיד אחרת, משקר. אבל לישיבה הזאת אני מגיע כמו טווס. משקף לשקף אני עף על עצמי, חושף את עסקת הענק שסגרתי, מציג את השלכותיה על תוכניות הצמיחה ומתאר את המסלול לאקזיט. אני בעננים. ואז, כשאני בזון של החיים, אחד הדירקטורים מוציא נייר מודפס ומקריא: "אני מבקש בזאת להעלות להצבעה את זימונו של המנכ"ל, רום כרמלי, לשימוע לפני פיטורים". שאר הדירקטורים מתחמקים מהמבט שלי. אני מבין שכולם בקומבינה. רום כרמלי הגשים את החלום הישראלי: הסטארט-אפ שהקים במו ידיו גדל לחברה ששווה מיליארדים. קרנות הון סיכון רודפות אחריו, משקיעים עומדים אצלו בתור, מתחרים על ההזדמנות לשבת במשרד היפה שלו ולשתות אספרסו וסודה. אז איך יכול להיות שהוא עומד למצוא את עצמו בחוץ, בלי שקל על הנשמה? ספר ביכורים.