אי החירות

באביב 1902 מוצאת את עצמה חנה מוסקוביץ', צעירה יהודייה מהעיירה ליפשיק שבפלך קייב, על אונייה העושה את דרכה אל ארצות הברית של אמריקה. ימים ארוכים של מסע מפרך מסתיימים כשהספינה חולפת מול דמותה האדירה של האישה נושאת הלפיד – סמל החירות של המולדת החדשה. אך סופו של המסע מתגלה כתחילתו של מסע אחר – קשה ומפותל בהרבה. קרועה מגעגועים דורכת חנה לראשונה על האדמה הזרה וקולו של אביה, שנהג לומר כי אמריקה היא עמא ריקא, שאבניה טמאות ורחובותיה טמאים, מהדהד בראשה. אבל היא תיכנס בשעריה באומץ רק כדי להשיב לעצמה את חירותה שנגזלה ממנה; את החירות וגם את האמון שאיבדה בכוחה של האהבה. "אי החירות" הוא סיפורה הנוגע ללב של חנה, אך גם סיפורם הגדול של היהודים שדרכו בחרדה ובהתרגשות על סיפו של העולם החדש. הוא מוליך אותנו אל הדירות הצפופות של הלואר איסט סייד בניו יורק, אל החדרים המחניקים של סדנאות היזע ואל הרחובות שוקקי החיים שהעתיקו את חיי העיירה אל העולם החדש. בתוך כל אלה ומול עוצמה בלתי- נתפסת של רוע אנושי, אבל גם בחסותה של מידה בלתי-מבוטלת של נדיבות ואהבה, נאבקת חנה לפלס את דרכה לקראת חיים של חופש, שהשגתם קשה שבעתיים בעבור אישה יהודייה. המסע הזה יהיה מלווה בכאב שיפיל אותה פעם אחר פעם. האם תמצא את הכוח לקום ממנו שוב ושוב?