אני לוקח

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

אני לוקח הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: רומם, יורם

פורמטים: פורמט iconUppercase  אותיות גדולות
פורמט iconBraille  ברייל
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה,ארץ ישראל,צבא ובטחון
הוצאה: כנרת, זמורה
שנת הוצאה: 2021
אורך: 415 עמודים / 5 כרכים לברייל

תקציר הספר:

בשנת 2020 העולם התהפך. ויורם רומם התיישב לכתוב את הסיפור שלו. את מעגלי חייו. לכל אורך הדרך — חיל האוויר, אקדמיה, הייטק, יזמות — עובר אותו חוט מקשר שנשזר בו מימיו המעצבים כלוחם אווירי: ליזום. להעז. לתחקר ולהפיק לקחים גם כשהכול נראה מושלם. לקחת אחריות. להשפיע ולכוון. להיות המוביל. לגרום לאנשים שיאמינו בו וילכו איתו. אחריו כי על מנת לכבוש את העולם חייבים להיות נוכחים בו, ולהצטיין. האיכות קובעת. ואין קיצורי דרך. נווט קרב מוביל בטייסת 201, בשפיץ של חוד החנית, מלחמות, התמודדויות, באוויר ועל הקרקע. צל"ש הרמטכ"ל. יחידות המחשוב של חיל האוויר. פתרונות טכנולוגיים חדשניים. תפקידי ניהול בכירים בעולם היזמות וההייטק הדינמי, הסוער והתובעני לא פחות. תמיד בחזית הטכנולוגיה. כל אתגר מוביל לאתגר חדש. הכול אפשרי. הכול נמתח עד קצה גבול היכולת. הרבה ציונות. שוב ושוב הוא ממציא את עצמו מחדש. ואז האירוע שמשנה הכול. והחזרה.


 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

המסע הישראלי שלי

שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקו...

למידע נוסף

תחת עץ הצפצפה - הסיפרים הקטנים שהצמיחו ילדה אופטימית

בשנות החמישים בקריית חיים, כשכולם רכבו על אופניים והדלתות היו תמיד פתוחות, מחלת הפוליו הייתה נוכחת, אבל מעולם לא הפכה למרכז הסיפור של נורית . בין המספרה לקן של תנועת הנוער, מול גננות קשוחות ומורי נהיגה מאצ'ואיסטים, בטיולים מאתגרים ועל הבמה, נורית לא ויתרה על אף חוויה. עם מוגבלות בהליכה וראייה חיובית היא מצאה את הדרך שלה. "תחת עץ הצפצפה" ה...

למידע נוסף

לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע

השנה 1982. קו החוף הלבנוני, פאתי דאמור. השיירה נתקלת במארב, הנגמ”ש נפגע, המ”פ ואני רצים לחלץ את החברה ואז פיצוץ. חזרתי מלבנון על שתי רגליי. לכאורה בריא ושלם. במשך עשרות שנים עבדתי, הקמתי עסקים, אהבתי, גידלתי ילדים ובניתי חיים שלמים על יסודות של דריכות, הימנעות ושתיקה. הכעס המתפרץ, הבדידות המשתקת, הקריסות, חשבתי שזה אני. שזה מה שאני. רק מא...

למידע נוסף

אני הילדה מאושוויץ

טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם...

למידע נוסף