לא מכין קפה למלאך המוות

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

לא מכין קפה למלאך המוות הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: מרגלית, אהרן

פורמטים: פורמט iconUppercase  אותיות גדולות
פורמט iconBraille  ברייל
פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה,יהדות
הוצאה: עם עובד
שנת הוצאה: 2017
קריינות: בועז אמיר
אורך: 10:29 שעות / 309 עמודים / 3 כרכים לאותיות גדולות / 7 כרכים לברייל

תקציר הספר:

בשנות הארבעים, כשהשתוללה מגפת הפוליו בארץ, לקה בה גם אהרן מרגלית, שהיה אז בן שנתיים וחצי. יכולתו המרשימה להתגבר על מחלה זו ניבאה, ואולי סללה, בעבורו את הדרך להתמודד עם סערות ועם תהפוכות נוספות שיקרו בחייו. בכל אחד מצמתים מורכבים אלה משפחתו – זו שממנה בא וזו שהקים בעצמו – מלווה אותו וממלאה תפקיד מכריע. העולם החרדי של שנות הארבעים בישראל; סיפורם המופלא של הוריו – ניצולי שואה שעלו מהונגריה והצטרפו למושב חקלאי כושל בדרום הארץ; השכול שרבץ לפתחה של משפחתו; ואהרן, ילד נכה ומגמגם, שהתגלגל ברבות הימים להיות איש עסקים מצליח ואשייה רוחנית, שיכולה גם למחלת הסרטן – כל אלה נפרסים כאן בהרחבה, בחכמה וברגישות רבה. סיפורו של אהרן מרגלית הוא שיעור מאלף בכוח רצון של אדם המצוי בסכנת חיים ונלחם עליהם; מאבד את יקיריו ומוצא נחמה ושיקום; עומד מול מערכות בלי לוותר על זכויותיו; מבקש לחיות חיים מלאים משמעות, שוויון, נתינה וערך, בעולם שכל אלה נהיו בו מילים ריקות. ומעל לכול מרחפת כוחה של אהבת אם נדירה, שהיא־היא, אולי, הגיבורה הראשית של הספר הזה. לא מכין קפה למלאך המוות, סיפור חייו הייחודי והמופלא של הרב אהרן מרגלית, מוגש כעת מפיו לקהל הרחב, שטרם זכה להכירו.


 
 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

המסע הישראלי שלי

שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקו...

למידע נוסף

תחת עץ הצפצפה - הסיפרים הקטנים שהצמיחו ילדה אופטימית

בשנות החמישים בקריית חיים, כשכולם רכבו על אופניים והדלתות היו תמיד פתוחות, מחלת הפוליו הייתה נוכחת, אבל מעולם לא הפכה למרכז הסיפור של נורית . בין המספרה לקן של תנועת הנוער, מול גננות קשוחות ומורי נהיגה מאצ'ואיסטים, בטיולים מאתגרים ועל הבמה, נורית לא ויתרה על אף חוויה. עם מוגבלות בהליכה וראייה חיובית היא מצאה את הדרך שלה. "תחת עץ הצפצפה" ה...

למידע נוסף

לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע

השנה 1982. קו החוף הלבנוני, פאתי דאמור. השיירה נתקלת במארב, הנגמ”ש נפגע, המ”פ ואני רצים לחלץ את החברה ואז פיצוץ. חזרתי מלבנון על שתי רגליי. לכאורה בריא ושלם. במשך עשרות שנים עבדתי, הקמתי עסקים, אהבתי, גידלתי ילדים ובניתי חיים שלמים על יסודות של דריכות, הימנעות ושתיקה. הכעס המתפרץ, הבדידות המשתקת, הקריסות, חשבתי שזה אני. שזה מה שאני. רק מא...

למידע נוסף

אני הילדה מאושוויץ

טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם...

למידע נוסף