העגורים עפים דרומה

בו הזקן נשאר לבדו עם כלבו. בכל יום הוא יוצא עמו לטיול בסביבה הכפרית שליד ביתם. אשתו אושפזה במוסד סיעודי, אבל בו משוחח איתה כל הזמן במחשבותיו. הוא מספר לה על חיי היומיום שלו, נזכר בילדותו הרחוקה, ביחסיו עם אביו ובחוויותיו עם בנו. הוא שמח בביקוריה של נכדתו האהובה אלינור ובשיחותיו עם חברו היקר טורה, שחייו אפופים סוד. שלוש פעמים ביום מגיעים אל הבית עוזרות ועוזרים, המסייעים לו בשגרה ומארחים לו לחברה; לפני שהם עוזבים הם כותבים סיכום משמרת ביומן. גם בנו של בּוֹ מגיע לבקר, הוא מוטרד מהטיולים הארוכים שעורך אביו עם סיקסטן, הכלב. בו וסיקסטן קשורים מאוד זה לזה. "העגורים עפים דרומה" הוא סיפור על אדם שאט-אט נלקחת ממנו השליטה בחייו. המאבק שלו על כלבו הוא מלחמתו האחרונה והעיקשת. זרם התודעה של בּוֹ, כמו סיכומי היומן הלקוניים של הצוות המטפל, מצליחים להעביר בשקט ובפשטות דרמה אנושית מלאת רוך וחמלה, המעוררת רגש עמוק.