בין המסדרונות

אני בצד השני עכשיו, אני כמעט אומרת לה. אני רוצה לבגוד. אני רוצה להרגיש שוב חופשיה. לרגע אחד. לא תהיה לזה משמעות. אני רק אפגוש אותו כדי שאוכל להרגיש את ההתרגשות הזאת שאת מדברת עליה, ואז אתן לו להתמוסס בחזרה למציאות האחרת. כמעט עשר שנים עברו מאז סיימה אלי, שקוראים לה גם אלינה, את הפנימייה בירושלים. כמעט עשור מאז התאהבה במיכאל, העריצה מרחוק את דין, היתה חברת נפש של מאיה, וקנאה בעדן; מאז ששתקה כשהיתה צריכה לדבר, ושוב שתקה במקום להזהיר. והנה, גם עכשיו היא שותקת. היא לא מספרת לאדם, הארוס שלה, חבר הנפש שלה, עם מי היא מתכתבת, ונפגשת, ומסתירה ממאיה את מה שקורה לה בעודה נשאבת חסרת אונים לשחזור דרמת הנעורים שעיצבה את חייה של אלי הנערה, ועכשיו גם את חיי אלי הבוגרת. רומן ביכורים.