אל תגידו מי אני

זאת עומדת להיות השנה הכי טובה שלהם בפנימייה... או כך לפחות נדמה להם. איתי, ענבל, תומר, נועה, קובי ושירן מתחילים לממש את הכישרונות והשאיפות שלהם ונקלעים להרפתקת התבגרות מסחררת, כולל כל הקשיים, השאיפות והמחסומים. נועה, שתמיד חשוב לה להיות אהובה, זוכה בתפקיד בסדרה שאמורה להקנות לה מעריצים; ענבל מנסה להבין איך להתנהג כחברה החדשה של מי שהיתה מאוהבת בו בסתר זמן כה רב; איתי מקבל תפקיד חשוב שגורם לו לראשונה לרצות להיות פחות מצחיק; השירים של תומר יוצאים לאור, ומופעל עליו לחץ לשנות אותם, ואת עצמו; לקובי יש מישהי שמאוהבת בו, והוא מוצא את עצמו לכוד בינה לבין נועה; ושירן, הצעירה שבחבורה, מתגלה כהכי בוגרת, אף על פי שלא תמיד מקשיבים לה. דווקא כשנראה שהחלומות מתחילים להתגשם, צצות החולשות ומתגלות החרדות. זה מפחיד להבין שאנחנו שונים, זה מפחיד פתאום להרגיש. אנחנו הרי רוצים להיות כמו כולם ולהיענות לציפיות של החברה מאיתנו, אבל מנגד אנחנו מה שאנחנו. משהו אחר. אולי טוב יותר, אולי רע יותר. רק אל תגידו לנו מי אנחנו.