הייתי החוב

אבא הצביע על אמא ששכבה על המזרן כבכל בוקר, רק שהפעם גופה היה מכוסה בסדין לבן מכף רגל ועד ראש. ואז הוא אמר בקול רך ובלי שום הכנה את המשפט המצמרר שאשא עד יומי האחרון: "אמא שלך מתה." מבלי לבחון את תגובתי הוא הצביע לעבר פינת החדר ואמר: "אבל לא תהיי לבד. עכשיו זאת אמא שלך." הבטתי לעבר ילדה כבת שתים-עשרה שעמדה שם, לבושה בשמלה בצבע אפור כהה שהשתלשלה עד כפות רגליה היחפות. נעמי היא נערה עצמאית ומרדנית, יתומה מאם, המתגוררת ברובע היהודי בצנעא בשנות השלושים של המאה הקודמת. בעקבות הסתבכות כלכלית, נאלץ אביה למסור אותה תמורת מחיקת חוב. מרגע זה חייה נעים בין תקווה לייאוש, בין חיים למוות, בין רגעי אושר זכים לטרגדיות בלתי נתפסות. ארז צדוק מפיח רוח חיים באורחות הקהילה היהודית בתימן, בסמטאות, בבתי הכנסת ובשווקים הססגוניים של הרובע היהודי, כמו גם באירועים היסטוריים ובהם רצח האימאם יחיא, עלילת הדם של רצח הנערות המוסלמיות, הפרעות ביהודי עדן, מבצע "על כנפי נשרים", פרשת ילדי תימן מזווית מסעירה שטרם סופרה ועוד.