בית הפגישות

"בית הפגישות" הוא רומן שמספר על פגישה אחת. זהו סיפור על משולש אהבה ובו שני אחים ואישה אחת, יהודייה בת תשע-עשרה, ממוסקבה שלאחר מלחמת העולם השנייה. במהלך הטיהורים הסטליניסטיים, האחים נעצרים והיריבות ביניהם מסתבכת ומתעצמת כשהשניים שוהים במחנה מבודד שבחוג הקוטב הצפוני. במחנות הכפייה הסובייטיים איפשרו פגישות התייחדות של זוגות נשואים. בכל מחנה הוקם לצורך כך "בית פגישות", ונשות אסירים מכל ברית המועצות הגיעו אליו בתקווה לבלות בו עם אהוביהן, "אויבי העם". תוצאות המפגשים האינטימיים האלה היו כמעט תמיד טרגיות. האח הבכור ועלום השם מגולל את הסיפור לאחר שנים רבות, כשהוא קשיש עשיר בן תשעים השב למולדתו מחייו השלווים בשיקגו. הוא ממען אותו לבתו החורגת. הוא חוזר לרוסיה כדי להיות עוד פעם אחת בבית הפגישות ולספר את סיפור האהבה הטעון שלו ושל אחיו הצעיר, לב. אך הטינה הגדולה ביותר שרוחשת בתוכו היא לא כלפי אחיו, או כלפי הגורל שזימן לו נסיבות חיים קשות וקיצוניות, אלא בעיקר כלפי השיטה הסובייטית, עקרונותיה והתנהלותה. "רוסיה גוועת. ואני שמח" - זהו המשפט שסוגר את הספר, ולא במקרה. ההאשמה החריפה של המספר מכוונת כלפי האידיאולוגיה שעיוותה והמיתה את כולם: גם את מי שהאמין בה, וגם את מי שהצליח לשרוד אותה.