שחור כעורב

בבוקר השנה החדשה פראן דלווד שבה מבית הספר של ביתה הקטנה, וכתם אדום תופס את עיניה ממרחק. זו נערה בצעיף אדום שרועה על השלג. שערה השחור קפוא, עיניה הפקוחות בוהות אל על, ועורבים מנקרים בפניה. זו קת'רין, חושבת פראן וצווחה פורצת מגרונה, זו קת'רין טייט. אנשי שטלנד אינם מורגלים לתופעות מחרידות כאלה. תושבי האיים הפסטורליים משאירים את דלתם פתוחה, מנופפים זה לזה בין הצוקים הענקיים המושלגים, בין המדשאות המוריקות והמפרצים הפתוחים אל האוקינוס. כעת, לוחשים כולם, יש רוצח בינינו. המפקח פרז לא ממהר להצביע על אשמים. הוא מכיר את האי ויושביו, את הטינות העמוקות, את היריבויות והרומנים, את הסודות המכוערים. הוא יודע כמה קל לאנשי קהילה קטנה לחשוד בזרים, לרכל, להתסיס ולערב מציאות ובדיה. זה לא תפקידו. המפקח מעוניין לדעת דבר אחד בלבד: מה קרה לקת'רין.