דף כותר

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

משפחה על הספקטרום הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: טאם, זיו

פורמטים: פורמט iconUppercase  אותיות גדולות
פורמט iconBraille  ברייל
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה
הוצאה: פרדס
אורך: 139 עמודים / 2 כרכים לאותיות גדולות / 2 כרכים לברייל

תקציר הספר:

פעם שאלו אותי איך זה להיות הורה לשני ילדים אוטיסטים. אני חושב שזו אחת השאלות הכי קשות ששאלו אותי בחיים, ואני זוכר שנשארתי עם הפה קצת פתוח, בלי תשובה טובה, ונראיתי קצת כמו טמבל. אחרי שהתאוששתי, החלטתי לכתוב על זה, אבל קצת אחרת. עם תיאורים מהיום-יום, הומור וגם קצת עצב. ממש כמו החיים. אם לא פגשתם אוטיסט בחיים שלכם, כנראה שבשנייה הזו עובר לכם בראש להניח את הספר, נכון? לא טוב. מבטיח לכם שלא תסבלו ויש אפילו סיכוי די טוב שתיהנו, אפילו שזה ספר על משפחה עם ילדים אוטיסטים, שאתם בטח חושבים שזה בערך הדבר האחרון בעולם שיכול להיות מעניין. אז תדעו – זה מעניין. זה מעניין גם למי שרוצה להבין קצת יותר מה זה אוטיזם, וגם לכל מי שרוצה ספר שפשוט כיף לקרוא. מכיוון שהספר מלא בתיאורים מהיום-יום, אז אף על פי שקיבלתי מהילדים אור ירוק לכתוב אותו, אני מעדיף לא להסתבך איתם, ולכן כל השמות בספר בדויים, כולל השם שלי. הסיפורים לעומת זאת, כולם קרו באמת. השם שבחרתי לעצמי הוא זיו טאם. אם תסתכלו טוב-טוב על השם הזה, ותסדרו מחדש את האותיות למילה אחת, תקבלו את הנושא של הספר.


 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

מה שלא הורג

הילדות של דייוויד גוגינס היתה סיוט – עוני, דעות קדומות והתעללות פיזית אפיינו את ימיו ורדפו את לילותיו. אבל באמצעות משמעת עצמית, קשיחות מנטלית ועבודה קשה, גוגינס הפך את עצמו מצעיר מדוכא, הסובל ממשקל יתר וחסר עתיד, לסמל של צבא ארצות הברית ולאחד מספורטאי הסיבולת הטובים בעולם. גוגינס הוא האדם היחיד בהיסטוריה שהשלים את ההכשרה היוקרתית של לוחמי...

למידע נוסף

חטוף

491 יום שרד אלי שרעבי בשבי החמאס, לאחר שנחטף מביתו וממשפחתו בקיבוץ בארי בבוקר שבעה באוקטובר 2023. ביצירה סוחפת ועוצרת נשימה, פורש אלי בגוף ראשון, בכנות ובגובה העיניים את קורותיו כחטוף, מהיום שהופרד בכוח מאשתו, מבנותיו ומחייו הקודמים, ועד לחזרתו, עטוף בדגל, הביתה. זהו סיפור על ימי רעב וחושך, על כאבי גוף ועל כאבי לב, על געגוע, בדידות וחוסר ...

למידע נוסף

טיפות במדבר - תקווה בארץ פצועה

תקווה היתה יסוד עמוק בבית שבו גדלתי, ואני מתעקש מאז לבחור תמיד בתקווה על פני ייאוש. גם בשדות הקטל ומול עיי החורבות של 7 באוקטובר, גם בבתי משפחות אבלות, בבתי משפחות של חטופים, בבתי חולים עם פצועים ובמפגשים עם מי שנעקרו מבתיהם, גם כשהסדקים בחברה שלנו מתרחבים והגשרים מתמעטים – לא אבדה תקוותנו. לא בטוח שנצליח להכריע כל בצורת או כל שיטפון של ר...

למידע נוסף

באפס אצבעותי

החיים הם לא מה שהבטיחו לכם? הכוחות שלכם נגמרים מהר מדי? ההתמודדויות שלכם גדולות מדי? אתם נתפסים לפעמים לדכדכת מצויה? הגיע הזמן לשנות את המבט על החיים ולקבל מנות גדושות של חוסן פנימי ושמחת חיים בכל מצב! עודד זנד מסתכל על החיים בחיוך למרות אפס אצבעותיו מלידה ועל אף גפיו הגדומות. את הקריירה שלו כאיש בלי אצבעות ידיים רגליים הוא התחיל כתינוק ב...

למידע נוסף