עת לדרוש - אלול, ראש השנה, יום הכיפורים

התשובה היא חידוש. היא מנוגדת להיגיון, לנורמה ולחוק. הרעיון שישנה הזדמנות נוספת שבה יכול אדם לתקן את מעשיו, והתפיסה שהחוטא יכול לזכות למחילה, הם מתנה מפתיעה שהעניקה המסורת היהודית לעולם הרוח האנושי. אולם לתשובה יש גם מחיר. היא עלולה לגרום לאדם שלא לקבל אחריות ולהפוך את הפשע לחזון נפרץ. שהרי בהיעדר עונש ובהינתן מצוות התשובה, תיקון החטא לאחר מעשה עלול להחליף את ההקפדה שלא לחטוא מלכתחילה. זוהי אפוא המורכבות של מושג התשובה, והחיפוש אחר נקודת איזון עלומה הוא תוכנו של המסע שלפנינו. עת לדרוש, הפותח סדרת עיונים בחגי ישראל, מתחקה אחר ארבעים הימים המוקדשים לתשובה בלוח השנה היהודי, מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. הוא עוסק בבירור כללי של מהות מושגי התשובה, הסליחה והכפרה, בעניינה של מצוות תקיעת השופר ובמקומה של עקידת יצחק בתפילות יום הדין, בעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש, במצוות הווידוי ובספר יונה הנקרא רגע לפני תפילת נעילה. ספר זה הוא דרישה לתורת חיים המחוברת לעולם – לזה שבחוץ ולזה שבמעבה הנפש. זוהי תורה דורשת ונדרשת – דורשת את ה' ודורשת מן האדם.