אמריקה של קפקא

מהו סוד קסמו של פרנץ קפקא, וכיצד ניתן להסביר את האופנתיות הנמשכת שלו לאורך מאה שלמה? במלאת מאה שנים למותו, ובניסיון לפענח את האופן שבו פועלת יצירתו, צולל דוד גורביץ' אל אחד הרומנים המפתיעים של קפקא, הנעדר (אמריקה). ברומן זה, מבעד למסע הרפתקאות פיקרסקי מתגלה לנו קפקא אחר, כזה שאינו רק אמן הקדרות הקיומית אלא גם אמן חושני ומיסטי, שמוכן, בניגוד לצפוי, להמר על האופטימיות. גיבור הרומן אמנם נזרק על ידי משפחתו "כמו חתול טרדן" אל "העולם החדש", ואולם אמריקה היא לא רק ארץ גזירה אלא גם ארץ פלאות חדשה שיש בה מזור ושכחה מבורכת של העבר, ואולי גם גאולה קרנבלית בחיק האמנות. אמריקה של קפקא מאת דוד גורביץ' הינו מונוגרפיה המוקדשת ליצירה אחת, תוך בירור זיקתה לעולם הנפשי והרוחני של קפקא. הספר מקפל בתוכו פרקים מרתקים מחייו של הסופר, מאהבותיו ואכזבותיו, וכן מתהליכי היצירה שליוו את כתיבת הנעדר. נוספה לכך קריאה פסיכואנליטית המתמודדת עם מנגנוני הכוח הפטריארכליים המופיעים ביצירה, וכן קריאה משיחית־חילונית, המציבה את האלטרנטיבה הגואלת של "תיאטרון הטבע" המוצע בסוף היצירה. האם המקום הפופולרי, האמריקני, יוכל לתקוֹן ולהיות לבית? האם קיים בנמצא תיקון אמנותי שעשוי לאפשר לגיבור להפוך מנעדר לנוכח?