דף כותר

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

בין שתי ערים הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: דיקנס, צ'רלס

פורמטים: פורמט iconUppercase  אותיות גדולות
פורמט iconBraille  ברייל
פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית | English | العربية
סוגה: רומן היסטורי,קלאסיקה
הוצאה: זמורה ביתן
שנת הוצאה: 2011
תרגום: מאנגלית: מרים יחיאל וקס.
קריינות: ענבר דן
אורך: 14:00 שעות / 383 עמודים / 5 כרכים לאותיות גדולות / 10 כרכים לברייל

תקציר הספר:

הגרסה המלאה. שנים רבות ישב ד"ר אלכסנדר מאנט בתא קטן בכלא הבסטיליה בפריס. הוא נכלא על לא עוול בכפו. כאשר שוחרר עבר ללונדון. בזכות סבלו נמנה עם גיבורי המהפכה. הרומן מתרחש בין הערים לונדון ופריס בתקופת המהפכה הצרפתית ועוסק בגורלם של שני אנשים המאוהבים באישה אחת - אריסטוקרט צרפתי רומנטיקן הסולד מאי הסדר החברתי בצרפת, ועורך דין צעיר מוכשר וציניקן המבזבז את חייו. ‬


 
 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

החיים בקבר - ספר המלחמה

סמל קוסטולאס התנדב ליחידת הצבא היווני הנלחמת לצד הצרפתים והאנגלים נגד הבוגלרים והגרמנים במלחמת העולם הראשונה, ונשרף באש להביור בהתקפה על חפרות האויב. בתיבת הברזל שהיתה בין חפציו נמצאו הרשימות שכתב לאהובתו שבאי לסבוס על הקורות אותו ואת יחידתו במלחמה. כך העמיד הסופר היווני הנודע, שהוא עצמו שירת במלחמות וחזה את מוראותיהן מבשרו, ספר אנטי מלחמ...

למידע נוסף

אנטוניה שלי

מלחמת הקיום הקשה של מתיישבים חלוצים, יוצאי ארצות שונות, במדינת נברסקה, היא הרקע לרומן מרגש זה, המתאר את דרכן של שלוש צעירות מבנות המקום, שבונות להן את חייהן העצמאיים מתוך מאבק עם התנאים והמוסכמות שגדלו בתוכם.

למידע נוסף

מכתב של אלמונית

כששב הסופר הנודע ר’ לווינה מטיול מרענן בן שלושה ימים אל ההרים, מגיש לו המשרת כמה מכתבים שהתקבלו בהיעדרו. אחד מהם נראה ארוך במיוחד: שני תריסר עמודים ללא נמען, שנכתבו בחופזה בכתב יד בלתי מוכר. וברגע שנתחיל גם אנחנו לקרוא בו, נבין מיד כי אנו ניצבים בפני סיפור חיים מטלטל, תולדות חיים של נפש אלמונית, וידוי על סודותיה של אישה שאהבה נכזבת הכתיבה...

למידע נוסף

הייתי החוב

אבא הצביע על אמא ששכבה על המזרן כבכל בוקר, רק שהפעם גופה היה מכוסה בסדין לבן מכף רגל ועד ראש. ואז הוא אמר בקול רך ובלי שום הכנה את המשפט המצמרר שאשא עד יומי האחרון: "אמא שלך מתה." מבלי לבחון את תגובתי הוא הצביע לעבר פינת החדר ואמר: "אבל לא תהיי לבד. עכשיו זאת אמא שלך." הבטתי לעבר ילדה כבת שתים-עשרה שעמדה שם, לבושה בשמלה בצבע אפור כהה שהשת...

למידע נוסף