בעלך מרשה לך - לימור לבנת ללא מורא

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

בעלך מרשה לך - לימור לבנת ללא מורא הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: לבנת, לימור

פורמטים: פורמט iconUppercase  אותיות גדולות
פורמט iconBraille  ברייל
פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה,ארץ ישראל,פוליטיקה
הוצאה: ידיעות ספרים
שנת הוצאה: 2024
קריינות: ארניה דנה
אורך: 19:57 שעות / 382 עמודים / 6 כרכים לאותיות גדולות / 10 כרכים לברייל

תקציר הספר:

""תגידי, בעלך מרשה לך להסתובב בלילות?" שאלה זו הופנתה אלי לא אחת על ידי חברים במרכז הליכוד, בניסיוני הראשון להיבחר לכנסת ב-1988. העולם הפוליטי היה אז כולו גברי, ולא האיר פניו לנשים", כותבת לימור לבנת בספרה האוטוביוגרפי. לבנת גברה על כל המכשולים, ונבחרה לראשונה לכנסת ב-1992. כפמיניסטית הימנית הראשונה, היא שיתפה פעולה עם יעל דיין ועם חברות כנסת מכל הסיעות, למען שוויון מגדרי. בספרה חושפת לבנת את יחסיה לאורך השנים עם בנימין נתניהו. בבחירות 1996, בהן ניצח נתניהו את שמעון פרס על חוט השערה, היא מילאה תפקיד משמעותי בהשגת הניצחון כמי ששימשה יו"ר מטה ההסברה של הליכוד. היא כיהנה בממשלת נתניהו הראשונה כשרת התקשורת. לאחר מכן הגשימה שאיפה ארוכת ימים, וכיהנה בשתי ממשלותיו של אריאל שרון כשרת החינוך. ב-2009, עם שובו של נתניהו לראשות הממשלה, היא מונתה לשרת התרבות והספורט. במהלך השנים הללו ניהלה באומץ שורה ארוכה של מאבקים – מול טייקונים במשק, מול ארגוני המורים, בעולם הספורט, ומול תביעות מושחתות של חברים במרכז הליכוד, נגדן יצאה ב"נאום הג'ובים" המפורסם שלה. ב-2015 חשה לבנת שהליכוד ונתניהו בראשו סוטים מהדרך הממלכתית שאפיינה את המפלגה ופרשה מהחיים הפוליטיים.


 
 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

המסע הישראלי שלי

שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקו...

למידע נוסף

תחת עץ הצפצפה - הסיפרים הקטנים שהצמיחו ילדה אופטימית

בשנות החמישים בקריית חיים, כשכולם רכבו על אופניים והדלתות היו תמיד פתוחות, מחלת הפוליו הייתה נוכחת, אבל מעולם לא הפכה למרכז הסיפור של נורית . בין המספרה לקן של תנועת הנוער, מול גננות קשוחות ומורי נהיגה מאצ'ואיסטים, בטיולים מאתגרים ועל הבמה, נורית לא ויתרה על אף חוויה. עם מוגבלות בהליכה וראייה חיובית היא מצאה את הדרך שלה. "תחת עץ הצפצפה" ה...

למידע נוסף

לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע

השנה 1982. קו החוף הלבנוני, פאתי דאמור. השיירה נתקלת במארב, הנגמ”ש נפגע, המ”פ ואני רצים לחלץ את החברה ואז פיצוץ. חזרתי מלבנון על שתי רגליי. לכאורה בריא ושלם. במשך עשרות שנים עבדתי, הקמתי עסקים, אהבתי, גידלתי ילדים ובניתי חיים שלמים על יסודות של דריכות, הימנעות ושתיקה. הכעס המתפרץ, הבדידות המשתקת, הקריסות, חשבתי שזה אני. שזה מה שאני. רק מא...

למידע נוסף

אני הילדה מאושוויץ

טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם...

למידע נוסף