הסחה לאדום - שירים

שום דבר אינו צפוי בשירתו של יוסף עוזר. ארוטיקה עזה מתחככת בשיריו בהלכות קדושה, והפיזיקה המודרנית מאירה את המיתי. מן העולם הערבי הוא לומד פיזיקה, אופטיקה, אתיקה; מהשירה העברית הוא יונק שמש, נוף הרים, רגבי אדמה וספקות. נדמה כי ראייה מפוכחת ותחושת צדק מניעות את התנגדותו של עוזר לכל קיבעון מחשבתי. בעולם החרדי, שאליו פנה לזמן־מה בעקבות טראומה במלחמת יום הכיפורים, הוא מצא מקור לחוכמה עמוקה ולטירדה פילוסופית, אבל גם גזענות מובנית ועיוורון מוסרי, ועל אלה הוא מצביע ללא מורא. העולם היהודי־ערבי שממנו בא אינו מושא לנוסטלגיה או למחאת קיפוח, כי אם להפך. אבל לא האמירה הישירה היא עיקר שירתו של עוזר, כי אם לשונו רבת ההבעה והמפתיעה תמיד, הממזגת תעוזה מודרנית בלשון חכמים, רגישות מקומית בהשכלה אוניברסלית, פיוט מתנגן בשבירת צורה. כל אלה כלים בידיו לניסוח המרחב שבין תהייה לאמונה, בין יצר לאהבה, בין דיבור לשתיקה.