המועדים

"השנה", כותב בני מר, "כשביקרתי בבית כנסת קונסרבטיבי בימים הנוראים, זיהיתי בלי מתכוון את הדתל"שים בציבור: בניגוד לשאר המתפללים, התנודדנו בתפילה באותו קצב מסוים ואינסטינקטיבי שמאפיין דתיים גם שנים רבות אחרי שהפסיקו להתפלל, אחרי שהשברים התאחו והפצעים הצטלקו. ככה אפשר לזהות אותנו: המועדים שהמשיכו ללכת". בני מר, מהכותבים הייחודיים שקמו פה בשנים האחרונות, חוזר בספר "המועדים" אל החוויות המכוננות בחייו: שנות ילדותו במשפחה דתית בתל אביב, נעוריו בבני ברק ובישיבה התיכונית בכפר הרא"ה ("אם ישיבות בני עקיבא"), ולבסוף – ההתרחקות מהדת וההתבוננות הביקורתית והמפוכחת על היהדות ועל תהליך ההקצנה וההתחרדות שעבר הציבור הדתי בישראל. בני מר כותב על היהדות מנקודת מבט של דתל"ש. הוא מתבונן בה מתוך חשבון נפש נוקב, אך מבטו נותר תמיד עדין ומלא חמלה – מבט של בן אוהב, שהוא גם בן נכזב. כל אחד מפרקי הספר עוסק במועד אחר: מהתשליך של ראש השנה בחוף גורדון בתל אביב ועד יום השואה על גילוייו הקסנופוביים, מחג המולד כפי שהוא נתפס בעיני נער מבני ברק ועד לשמחה הכפויה של פורים ולרטט הסתיו הראשון של ימי הסליחות.