מלונדון באהבה

זהו פצע שמעולם לא הגליד. ולנטינה זוכרת את הרגע ההוא היטב. היא היתה רק בת שתים-עשרה כשאמה נעלמה מחייה מבלי להיפרד. אביה סיפר לה שאמה נסעה ללונדון הרחוקה, אבל לא הסביר מדוע. מאז לא שמעה ממנה מילה. נותרו רק געגועים צורבים וכעס. כעס נורא. עכשיו, כשהיא כמעט בת שלושים, ולנטינה עוצרת רגע להביט על חייה, והיא לא אוהבת את מה שהיא רואה. היא לבד, כי בן זוגה נטש אותה לטובת מישהי אחרת. היא אמנם משכילה, אבל אין לה עבודה שהיא אוהבת. אולי הגיע הזמן לעשות משהו עם החיים האלה? היא חושבת לעצמה כשמגיעה אליה בשורה שמזעזעת את עולמה: אמה הנוטשת, אלואיז, מתה והותירה אחריה ירושה – חנות ספרים קטנה בלונדון. הפעם ולנטינה יודעת מה עליה לעשות: היא תיסע לשם. את השנים שאבדו אי אפשר להשיב, אבל את החידה אולי עוד אפשר לפתור. לאט לאט, בסבלנות ובחמלה, הולכים ונפרשים בפני ולנטינה חייה של אמה, ומבין המזכרות הרבות שהותירה אחריה, מתבררת האמת הרגשית העמוקה שוולנטינה חיפשה לה תשובה כל חייה. עכשיו, למרות מה שהסתיים ומה שלא היה אף פעם, אולי גם היא תוכל להתחיל שוב, מחדש.