מעט תקווה

תחילת שנות התשעים. פטריק מלרוז בן 30, נקי מסמים וחסר מטרה. את הסוד הגדול של ילדותו עדיין לא סיפר לאף אחד, והוא מרגיש שאינו יכול לשאת עוד לבדו את האמת הזאת. משהו חייב להשתנות, משהו חייב להשתחרר. מסיבה נוצצת של המעמד העליון הנבוב, שבה מתארחת בין היתר גם הנסיכה מרגרט, מספקת לו הזדמנות לפגוש כמה מכרים ותיקים, להשקיף אחורה על חייו ואולי־אולי לפתוח צוהר להתחלה חדשה. מעט תקווה חותם את השלשה הראשונה של חמשת ספרי פטריק מלרוז, ואת שנותיו של פטריק כאדם צעיר. השילוב של עצב, ייאוש ואימה עם סאטירה חברתית נוקבת ומצחיקה עד דמעות כבר מוכר לנו שני הספרים הקודמים בסדרה, אין דבר וחדשות רעות. הפעם מתבלטים על רקע זה גם כמה רגעים נדירים ומרגשים של קרבה וגילוי לב - וכל זאת בפרוזה הצלולה, החדה והאלגנטית של אדוארד סנט אובין, מגדולי הפרוזאיקונים האנגלים של ימינו.