סודות שלא אקח איתי

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

סודות שלא אקח איתי הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: ביילין, יוסי

פורמטים: פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה,ארץ ישראל,פוליטיקה
הוצאה: משכל
שנת הוצאה: 2021
קריינות: כתרי רון
אורך: 13:46 שעות / 342 עמודים

תקציר הספר:

"מה נאמר בשיחה הקצרה והמדהימה בין סאיב עריקאת ליוסי ביילין בשולי המשא ומתן על הסכם הביניים, בהפסקת הדיון הרשמי על הסכם השלום? למה ואיך הציע שמעון פרס שערפאת יעבור לעזה? ומה באמת התרחש מאחורי הקלעים בין פרס ליצחק רבין?" באוטוביוגרפיה מרתקת, חדה וכנה משרטט יוסי ביילין את דרכו, מימיו כילד בתל אביב של תקופת הצנע, דרך הפיכתו לחלק מהממסד ועד ההבנה שהוא זה שצריך לבעוט בו, בכל הכוח, ולשלם את המחיר, יהיה אשר יהיה, ומשתף את הקוראים ברגעים קטנים, חלקם בלתי-נתפסים, שהתרחשו במנזרים, בבתי קפה או בבתי מלון, לעתים בתחפושת. סיפורו הוא במידה רבה סיפורה של מדינת ישראל על רגעיה המכוננים, המבישים והגדולים מזווית הראייה של מי שכתב במו ידיו כמה פרקים חשובים בסיפורה של הארץ הזאת.


 
 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

המסע הישראלי שלי

שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקו...

למידע נוסף

תחת עץ הצפצפה - הסיפרים הקטנים שהצמיחו ילדה אופטימית

בשנות החמישים בקריית חיים, כשכולם רכבו על אופניים והדלתות היו תמיד פתוחות, מחלת הפוליו הייתה נוכחת, אבל מעולם לא הפכה למרכז הסיפור של נורית . בין המספרה לקן של תנועת הנוער, מול גננות קשוחות ומורי נהיגה מאצ'ואיסטים, בטיולים מאתגרים ועל הבמה, נורית לא ויתרה על אף חוויה. עם מוגבלות בהליכה וראייה חיובית היא מצאה את הדרך שלה. "תחת עץ הצפצפה" ה...

למידע נוסף

לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע

השנה 1982. קו החוף הלבנוני, פאתי דאמור. השיירה נתקלת במארב, הנגמ”ש נפגע, המ”פ ואני רצים לחלץ את החברה ואז פיצוץ. חזרתי מלבנון על שתי רגליי. לכאורה בריא ושלם. במשך עשרות שנים עבדתי, הקמתי עסקים, אהבתי, גידלתי ילדים ובניתי חיים שלמים על יסודות של דריכות, הימנעות ושתיקה. הכעס המתפרץ, הבדידות המשתקת, הקריסות, חשבתי שזה אני. שזה מה שאני. רק מא...

למידע נוסף

אני הילדה מאושוויץ

טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם...

למידע נוסף