מתבונן בעיניים עצומות

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

מתבונן בעיניים עצומות הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: פז, מיכאל

פורמטים: פורמט iconUppercase  אותיות גדולות
פורמט iconBraille  ברייל
פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה
הוצאה: צבעונים
שנת הוצאה: 2020
קריינות: מורג רוני
אורך: 04:37 שעות / 164 עמודים / 2 כרכים לאותיות גדולות / 3 כרכים לברייל

תקציר הספר:

בגיל שש נפצע מיכאל פז מהתפוצצות רימון ששיחק בו, וכך איבד את הראייה בשתי עיניו ואת ידו השמאלית. בעקבות הפציעה התפרקה משפחתו, והוא נשלח לבית חינוך עיוורים בירושלים, שם גדל והתחנך עד גיל ארבע עשרה. מיכאל היה הנער העיוור היחיד בכיתתו שבבית הספר התיכון ומהעיוורים הראשונים שלמדו באוניברסיטת בר-אילן. בקלות יכלו חייו להיות טרגדיה מתמשכת, אילולא בחר להפוך את גישתו לחיים מקורבנות לקבלת אחריות. ברבות השנים הגשים את חלומו להיות איש משפחה ולעשות למען הזולת. הוא נישא, הפך להורה, השלים לימודי תואר שני, עבד כמטפל בתחומי הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית וניהל צוות אזורי של עובדים סוציאליים במחלקת הרווחה. מיכאל פז מתבונן בעולם בעיניים עצומות, מגולל את סיפור חייו היוצא דופן ומשתף את הקוראים בהשקפתו החיובית על החיים. הוא חולק עימם את הלקחים שהפיק במהלך חייו, אותן תובנות שאפשרו לו לחיות חיים מלאי סיפוק ואהבה בלי קשר למגבלות הגוף ומתוך גישתו שגורלו נתון בידיו.


 
 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

תחת עץ הצפצפה - הסיפורים הקטנים שהצמיחו ילדה אופטימית

בשנות החמישים בקריית חיים, כשכולם רכבו על אופניים והדלתות היו תמיד פתוחות, מחלת הפוליו הייתה נוכחת, אבל מעולם לא הפכה למרכז הסיפור של נורית . בין המספרה לקן של תנועת הנוער, מול גננות קשוחות ומורי נהיגה מאצ'ואיסטים, בטיולים מאתגרים ועל הבמה, נורית לא ויתרה על אף חוויה. עם מוגבלות בהליכה וראייה חיובית היא מצאה את הדרך שלה. "תחת עץ הצפצפה" ה...

למידע נוסף

המסע הישראלי שלי

שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקו...

למידע נוסף

לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע

השנה 1982. קו החוף הלבנוני, פאתי דאמור. השיירה נתקלת במארב, הנגמ”ש נפגע, המ”פ ואני רצים לחלץ את החברה ואז פיצוץ. חזרתי מלבנון על שתי רגליי. לכאורה בריא ושלם. במשך עשרות שנים עבדתי, הקמתי עסקים, אהבתי, גידלתי ילדים ובניתי חיים שלמים על יסודות של דריכות, הימנעות ושתיקה. הכעס המתפרץ, הבדידות המשתקת, הקריסות, חשבתי שזה אני. שזה מה שאני. רק מא...

למידע נוסף

אני הילדה מאושוויץ

טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם...

למידע נוסף