דיסאוריינטלית

קימיה סאדר יושבת בחדר ההמתנה במחלקת טיפולי הפוריות בבית חולים פריזאי ומחכה לתורה. הסערה הרגשית שוטפת אותה בזיכרונות וכמו כל פרסית ראויה לשמה היא מתחילה לספר סיפורים. לנגד עינינו נפרשת תמונה מסחררת וצבעונית של משפחת סאדר לדורותיה - סבתה שנולדה בהרמון בן החמישים ושתיים נשים של הסבא רבא שלה בצפון איראן, אביה הפעיל הפוליטי שלא כל-כך רצה להתחתן, הילדות בטהראן וחופשות הקיץ בכפר עם הדודים והדודנים, התהפוכות במדינה שמאלצות את הוריה להימלט ממנה, ההתבגרות הקשה בפריז ועד הרגע הזה, בו התקליטנית האיראנית צרפתייה עומדת להיכנס להריון, ובדרכה המיוחדת להמשיך את המסורת המשפחתית ולמרוד בה כאחת. קימיה סאדר שוזרת את המשפחתי בפוליטי, ומספרת באהבה ובצער, בהומור ובאירוניה על החיים באיראן, על קשיי ההתערות בארץ החדשה, על שייכות ועקירה, ועל התהום והגשר בין מזרח ומערב – על היותה דיסאוריינטלית.