דודתי לינה, למשל

עד שהלמו סוכני הגסטאפו על דלתה של לינה סימל, היתה עטופה באהבתו של בעלה, בחוג המשפחה והחברים, ובידיעה שהיא אזרחית אוסטרית נאמנה שחיה בדירתה הנוחה, מוקפת בכל המוכר והאהוב. כמה רגעים לאחר שפרצו סוכני הגסטאפו לביתה של לינה ועצרו אותה, הפכה לשום-אדם, שאין לו דבר מכל זה, שום-אדם השבוי בידי כוחות זדוניים העושים בו כרצונם. לינה סימל היתה דודתה של המחברת, בינה קופלר, שאותה לא זכתה להכיר. קרעי סיפורים שסיפר לה אביה של בינה בילדותה הציתו בה רצון עז לתור אחר עקבותיה של לינה ולתעד אותם. במסעה המרתק והנחוש בוחנת המחברת את חייה של לינה מנקודת מבטו של אדם בן זמננו, החי במציאות שבעה ומספקת, ומנסה לפענח את הכוחות הפועלים בדודתה - החל מילדותה במשפחה בורגנית ואמידה, נישואיה לאוטו האוסטרי-קתולי, היסחפותם המשותפת לאידיאולוגיה הנאצית ועד להתפכחותם המרה והצטרפותם האמיצה להתנגדות למשטר הנאצי. בכתיבה מאופקת וחסכנית מתעדת בינה קופלר, שנולדה וחיה בתל אביב, את מסעה המפרך של דודתה. בתוך כך, בבחינת מעט המחזיק את המרובה, לוכדת קופלר רסיסים צלולים של גבורה, אומץ ואנושיות, המאירים כגחליליות ימים של אופל. ‬