שיבה לריימס

בספרו זה הוא מספר את סיפורו האישי כבן למשפחה ענייה ונחשלת אשר הצליח להתקבל לחוגי האינטלקטואלים בפריז. המחיר ששילם אריבון על התקבלותו היה התנתקות מוחלטת מעברו וממשפחתו. כעת, שלושים שנה לאחר שעזב את ריימס, העיר שגדל בה, הוא שב אליה עקב מות אביו האלים והשנוא. השיבה לעבר מתירה פקעת רגשות עזים וסבוכים: הסלידה מבני משפחתו הבורים, ההומופובים, הטינה אליהם, האשמה על שזנח אותם, חוסר השייכות לחברה הפריזאית המתוחכמת, הבושה על עברו והזרות העצמית. וגם החמלה המאוחרת על הוריו קשי היום. את מסעו האישי מלווה ניתוח ביקורתי של המיליה החברתי שממנו בא, של המלכוד המעמדי והפוליטי בחברה שוויונית לכאורה ושל תפקידה של הזהות המינית בהיחלצות ממנו. בעידן של זהויות נזילות וניידות חברתית אריבון שב לשאול שאלות לא פתורות: מה מכריע את זהותנו, את בחירותינו האישיות והפוליטיות, את מקומנו בחברה? האם יש לנו השפעה על כך? ואילו צלקות נותרות במי שחצו את הגבולות?