בית לבן - בעיר אפורה

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

בית לבן - בעיר אפורה הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: בלפר, יצחק

פורמטים: פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה,שואה
הוצאה: גוונים
שנת הוצאה: 2014
קריינות: ברוך רמי
אורך: 04:40 שעות / 223 עמודים

תקציר הספר:

יצחק בלפר, יליד ורשה, פולין, חניך בבית היתומים שניהל ד"ר יאנוש קורצ’אק, נותר שריד יחיד ממשפחתו הענפה שנספתה בשואה. שש שנים חלפו למן אותו יום שבו נפרד מיקיריו, והוא בן שבע-עשרה יצא למסע הישרדות. כשחזר לוורשה, על שרידי הגטו, גמלה בו ההחלטה לעלות לארץ ישראל, שם ורק שם יהיה ביתו. ניסיון העלייה ארצה הסתיים במחנות ההסגר הבריטיים בקפריסין. שם, במחנה, היה תלמידו של הפסל זאב בן-צבי ונשבה בקסם האמנות והפיסול. יצחק זכה להגשים את חלומו ולחיות בארץ ישראל. לאחר שירותו הצבאי הכשיר עצמו כאמן במכון אבני לאמנות. לימים הדריך והכשיר דורות של תלמידים. את כישרונותיו האמנותיים, שנחשפו כבר בילדותו בבית היתומים, בחר לנתב להנצחת פועלו של ד"ר יאנוש קורצ’אק ושואת עמו ומשפחתו.


 
 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

המסע הישראלי שלי

שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקו...

למידע נוסף

תחת עץ הצפצפה - הסיפרים הקטנים שהצמיחו ילדה אופטימית

בשנות החמישים בקריית חיים, כשכולם רכבו על אופניים והדלתות היו תמיד פתוחות, מחלת הפוליו הייתה נוכחת, אבל מעולם לא הפכה למרכז הסיפור של נורית . בין המספרה לקן של תנועת הנוער, מול גננות קשוחות ומורי נהיגה מאצ'ואיסטים, בטיולים מאתגרים ועל הבמה, נורית לא ויתרה על אף חוויה. עם מוגבלות בהליכה וראייה חיובית היא מצאה את הדרך שלה. "תחת עץ הצפצפה" ה...

למידע נוסף

לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע

השנה 1982. קו החוף הלבנוני, פאתי דאמור. השיירה נתקלת במארב, הנגמ”ש נפגע, המ”פ ואני רצים לחלץ את החברה ואז פיצוץ. חזרתי מלבנון על שתי רגליי. לכאורה בריא ושלם. במשך עשרות שנים עבדתי, הקמתי עסקים, אהבתי, גידלתי ילדים ובניתי חיים שלמים על יסודות של דריכות, הימנעות ושתיקה. הכעס המתפרץ, הבדידות המשתקת, הקריסות, חשבתי שזה אני. שזה מה שאני. רק מא...

למידע נוסף

אני הילדה מאושוויץ

טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם...

למידע נוסף