דף כותר

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

קוצר רוחו של הלב הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: צווייג, סטפן

פורמטים: פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: רומן היסטורי,קלאסיקה
הוצאה: זמורה-ביתן
שנת הוצאה: 2007
תרגום: מגרמנית: ניצה בן-ארי.
קריינות: ענבר דן
אורך: 14:23 שעות / 364 עמודים

תקציר הספר:

סגן צעיר בחיל הפרשים האוסטרי פוגש צעירה נכה, ומתוך רחמים סר לבקרה ומקדיש לה את רוב שעותיו הפנויות. לתדהמתו הוא מגלה כי הנערה התאהבה בו, ומכאן מתחילה השתלשלות עניינים שאין לעוצרה. על רקע שקיעת הקיסרות האוסטרו-הונגרית ערב מלחמת העולם הראשונה, בוחן שטפן צווייג בראייה אנושית חודרת את כוחם ההרסני של הרחמים ואת תוצאותיהם. ברגישות רבה הוא מתאר את לבטי הנפש ותהפוכותיה, משרטט דמויות המצטיירות כחיות ואמיתיות, ומפליא להקים לתחייה את עולם האתמול על חדוותיו ואימיו.


 
 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

החיים בקבר - ספר המלחמה

סמל קוסטולאס התנדב ליחידת הצבא היווני הנלחמת לצד הצרפתים והאנגלים נגד הבוגלרים והגרמנים במלחמת העולם הראשונה, ונשרף באש להביור בהתקפה על חפרות האויב. בתיבת הברזל שהיתה בין חפציו נמצאו הרשימות שכתב לאהובתו שבאי לסבוס על הקורות אותו ואת יחידתו במלחמה. כך העמיד הסופר היווני הנודע, שהוא עצמו שירת במלחמות וחזה את מוראותיהן מבשרו, ספר אנטי מלחמ...

למידע נוסף

אנטוניה שלי

מלחמת הקיום הקשה של מתיישבים חלוצים, יוצאי ארצות שונות, במדינת נברסקה, היא הרקע לרומן מרגש זה, המתאר את דרכן של שלוש צעירות מבנות המקום, שבונות להן את חייהן העצמאיים מתוך מאבק עם התנאים והמוסכמות שגדלו בתוכם.

למידע נוסף

מכתב של אלמונית

כששב הסופר הנודע ר’ לווינה מטיול מרענן בן שלושה ימים אל ההרים, מגיש לו המשרת כמה מכתבים שהתקבלו בהיעדרו. אחד מהם נראה ארוך במיוחד: שני תריסר עמודים ללא נמען, שנכתבו בחופזה בכתב יד בלתי מוכר. וברגע שנתחיל גם אנחנו לקרוא בו, נבין מיד כי אנו ניצבים בפני סיפור חיים מטלטל, תולדות חיים של נפש אלמונית, וידוי על סודותיה של אישה שאהבה נכזבת הכתיבה...

למידע נוסף

הייתי החוב

אבא הצביע על אמא ששכבה על המזרן כבכל בוקר, רק שהפעם גופה היה מכוסה בסדין לבן מכף רגל ועד ראש. ואז הוא אמר בקול רך ובלי שום הכנה את המשפט המצמרר שאשא עד יומי האחרון: "אמא שלך מתה." מבלי לבחון את תגובתי הוא הצביע לעבר פינת החדר ואמר: "אבל לא תהיי לבד. עכשיו זאת אמא שלך." הבטתי לעבר ילדה כבת שתים-עשרה שעמדה שם, לבושה בשמלה בצבע אפור כהה שהשת...

למידע נוסף