רצינות ההומור - של הצ'כים ושל יהודי צ'כיה

"לכתוב על הומור זה כמו להניח כנפי פרפר מתחת לזכוכית מגדלת: המחקר עשוי להרחיב את הידע המדעי, אך יופיו של הפרפר יימחק, הוא לא יתרומם יותר", כתבה הסופרת, המתרגמת והעיתונאית הנפלאה רות בונדי בפתח רצינות ההומור, הספר האחרון שאת כתיבתו השלימה לפני מותה.למרות זאת, החליטה בונדי לחקור את שורשי ההומור הצ’כי המפורסם ואת השפעתו על ההומור של היהודים הצ’כים. בגיל 93, מצוידת בחוכמת חיים, ידע עצום והומור צ’כי דק אך נוקב, יוצאת בונדי למסע מרתק שבו היא מלהטטת בין קורותיהם וכתביהם של מיטב הסופרים הצ’כים, שרבים מהם נחשפו לקהל הישראלי באמצעות תרגומיה. מקארל צ’אפק ועד האשק ו"החייל האמיץ שווייק", ממילן קונדרה ועד בוהומיל הראבאל, מיאן נרודה עד ואצלב האוול. וגם קפקא, כמובן. ובעזרת כל אלה, היא חוזרת לסיפור חייה שלה. האם יש הומור של עם? עד כמה משפיעים עליו בירה ("שאלת מיליון הליטרים") ומשטרים דיקטטוריים? האם גם בשואה אפשר היה להשתמש בהומור והאם המציאות הישראלית עדיין מאפשרת התייחסות הומוריסטית?