אם יש גן עדן

רומן. חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו – השנה האחרונה של צה"ל על הבופור. מגולל את סיפורו של צוות לוחמים מחטיבת חי"ר, ככל הנראה פלחה"ן גבעתי, המשרת במוצב הבופור בשנתיים האחרונות לשהות צה"ל בדרום לבנון. הרומן כתוב מנקודת מבטו של לירז, מפקד הצוות במוצב המבודד, הנאלץ להתמודד עם אבדן, פחד והיעדר לגיטימציה מבית. אף שהדמויות והאירועים בדיוניים ואף שהמחבר לא שירת בלבנון, הספר נכתב בהשראת אירועים אמיתיים, על בסיס תחקיר שנערך עם חיילים וקצינים ששירתו בבופור בשנים 2000-1999 ובהם רותם יאיר, אשר שירת כמפקד צוות בפלוגת ההנדסה של גבעתי, ועם משפחות שכולות. הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו; אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד; אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה; אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג – ואל אלה שלא חזרו. "אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ואמיץ של דור שלם – דור שנלחם בשם "הרעות" וחלם על חופים רחוקים, איבד חברים וכמעט איבד שפיות, פחד להסתער והסתער על הפחד, כי הפחד מדבק, הפחד ממכר.