אילו היה הים עשוי חלב

אילו היה הים עשוי חלב הייתי נעשית דייגת, ודגה בו את ייסורי במילים של אהבה. האהבה ראשיתה במבט ויורדת היא אל הלב, מהלב אל הקרביים, ומשם כבר אין מפלט..." חייה ואהבותיה של משפחה ספרדית אחת בירושלים, מראשית המאה העשרים ועד שנות השבעים שלה, מסופרים בקולותיהן של שלוש נשים, שלושה דורות. שמחה, הלא היא נונה, מרי ויהודית, מספרות כל אחת ובעצם כולן יחד, את קורותיהן מאז ילדותן. שלוש ילדות שהפנימו את התקווה לאהבה גדולה וטוטלית, כמילות השיר הנוגה הישן נושן בלדינו, וגדלו לאורה. הן צומחות במסגרת פטריארכלית מסורתית וקשוחה אך נעשות עם הזמן לנשים חזקות, המתגברות על תלאות היומיום ועל חלומות נכזבים, ומסרבות להניח למוסכמות החברה לקבוע את מסילות גורלן. בשפה עשירה וכובשת לב הן אורגות תיאור חי וצבעוני להפליא לא רק של היסטוריה משפחתית, אלא גם של ירושלים שהייתה ואיננה עוד. וזה סיפורן. סיפור שיש בו כאבים רבים, אך תוכו רצוף אהבה.