תורי - זכרונותיה של ננסי רייגן

שלום, אורח

 |   שכחתי סיסמה  |   הרשמה

תורי - זכרונותיה של ננסי רייגן הפריט קיים בסל הזמנות הדואר הפריט קיים בשמורים

מחבר: ריגן ננסי, נובק, ויליאם

פורמטים: פורמט iconMP3  ספר שמע
לא מצאת את הפורמט שרצית? לפנייה אלינו לחץ כאן
שפה: עברית
סוגה: אוטוביוגרפיה,פוליטיקה
הוצאה: עידנים
שנת הוצאה: 1991
תרגום: מאנגלית: נעמי גל.
קריינות: כספי אסנת
אורך: 07:04 שעות / 192 עמודים

תקציר הספר:

מיד עם הכנסו של דונלד רייגן לכהונתו ב- 1981 מצאה אשתו את עצמה באש צולבת של ביקורת. הסיפורים התייחסו לשיפוצים בבית הלבן, לתפקידה בהחלטות מדיניות של בעלה, יחסיה עם דונלד רייגן ועם ילדיו של ריגן, ננסי ריגן כמעט ולא הגיבה. עתה, סופסוף, בזכרונות אינטימיים, מרגשים וכנים עד מאד, היא מספרת כיצד ראתה וחייתה אותן שנים. היא מדברת בחופשיות על השפעתה במימשל ריגן, מתארת בחום את רומן האהבה הארוך שלה עם בעלה, ומתחלקת בתקופות הרעות, כאשר מאבק בסרטן, בעיות משפחתיות ובגידות אישיות הזינו את העיתונות. זה הסיפור היחידי שנכתב מבפנים, כפי שננסי ריגן חוותה אותו.


 
 
 
 
 

רשימה עם 0 פריטים

     

אולי יעניין אותך לקרוא גם...

המסע הישראלי שלי

שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקו...

למידע נוסף

תחת עץ הצפצפה - הסיפרים הקטנים שהצמיחו ילדה אופטימית

בשנות החמישים בקריית חיים, כשכולם רכבו על אופניים והדלתות היו תמיד פתוחות, מחלת הפוליו הייתה נוכחת, אבל מעולם לא הפכה למרכז הסיפור של נורית . בין המספרה לקן של תנועת הנוער, מול גננות קשוחות ומורי נהיגה מאצ'ואיסטים, בטיולים מאתגרים ועל הבמה, נורית לא ויתרה על אף חוויה. עם מוגבלות בהליכה וראייה חיובית היא מצאה את הדרך שלה. "תחת עץ הצפצפה" ה...

למידע נוסף

לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע

השנה 1982. קו החוף הלבנוני, פאתי דאמור. השיירה נתקלת במארב, הנגמ”ש נפגע, המ”פ ואני רצים לחלץ את החברה ואז פיצוץ. חזרתי מלבנון על שתי רגליי. לכאורה בריא ושלם. במשך עשרות שנים עבדתי, הקמתי עסקים, אהבתי, גידלתי ילדים ובניתי חיים שלמים על יסודות של דריכות, הימנעות ושתיקה. הכעס המתפרץ, הבדידות המשתקת, הקריסות, חשבתי שזה אני. שזה מה שאני. רק מא...

למידע נוסף

אני הילדה מאושוויץ

טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם...

למידע נוסף