ספוטניק אהובתי

באביב שנתה העשרים ושתים התאהבה סומירה, לראשונה בחייה. אהבה סוחפת, כמו טורנדו הממוטט את כל הנקרא בדרכו. אהבתה של סומירה הייתה מבוגרת ממנה בשבע עשרה שנה ונשואה. וכן, זו הייתה אישה. שמה היה מיו. סומירה המאוהבת עד מעל לראשה במיו היא מושא אהבתו של ק', המספר. מרגע שפגש אותה לראשונה כסטודנט נקשר אליה בעבותות. רק איתה יכול היה לנהל שיחות אינטימיות לתוך הלילה על השאלות הגדולות של החיים, היא לבדה יכלה להפיג מעט את בדידותו. ק' אוהב את סומירה, סומירה אוהבת את מיו, ומיו חשה כאחד מאותם אלפי הלוויינים הנעים בחלל, כל אחד מהם לכוד במסלולו. לעיתים המסלולים מתלכדים, אבל רק לרגע; בחלוף הרגע שוב יהיו שרויים בבדידות מוחלטת. סומירה מצטרפת למסע עסקים שעורכת אהובתה באיטליה, ומשם שתיהן ממשיכות לחופשה בלתי מתוכננת באי יווני קטן. כשסומירה נעלמת במפתיע, מיו מבקשת מק' להגיע לאי ולסייע לה בחיפושים אחריה. הרוקי מורקמי לוקח אותנו לטוקיו, איטליה ויוון, לעולמו של ג'ק קרואק ולמוסיקה של באך וברהמס, ומספר לנו סיפור על משולש של אהבות עמוקות ותשוקות בלתי ממומשות, על בדידות קיומית שאין לה סוף, על ייסורי הכתיבה ועל הנחמה.