סירנו דה ברז'רק

מחזה מהקלסיקה הצרפתית. במקורה העלתה הקומדיה ההרואית על הבמה מלכים, נסיכים וגיבורים. מקוריותה נבעה מן הניגוד שבין הדמויות המפוארות הללו לבין המצבים הקומיים שאליהם נקלעו. אדמון רוסטאן עשה שימוש בעיקרון זה, אך גם עיוות אותו: שכן גיבורו, סיראנו, אינו נמנה עם המעמד הגבוה: הוא אינו אלא בעל אחוזה כפרי ודל - אמצעים, מכוער ולא אהוד, קורבן אהבתו לאשה בלתי מושגת. את סיראנו מאפיין הניגוד בין הופעה גרוטסקית לבין נשמה הרואית. הצד הקומי של המחזה קשור בהופעתו החיצונית, המאופיינת בחוטם הארוך, ואילו הצד ההרואי קשור בעליונותו המוסרית. אדמון רוסטאן רואה בסיראנו שלו מחאה נגד רוח "הדקאדנס" ששלטה בספרות ובאמנות בת-זמנו. לא מקרה הוא, שבחר להעלות במחזה את התסיסה במחצית הראשונה של המאה ה-17 שאופיינה בנצחון הבארוק, שדמותו של סיראנו היא התגלמותו המושלמת.