ניצבת

נוגה, גרושה ירושלמית בת ארבעים-ושתים, שלאורך חייה סירבה להביא ילדים לעולם, נגנית נבל בתזמורת סימפונית בהולנד, עומדת במרכז הרומאן הזה, ומובילה אותו מתחילתו ועד סופו: דרך תודעתה, המנסרת בגוף שלישי, מסתננת ומתחוללת ההתרחשות. חודשים אחדים לאחר מות אביה, מבקש ממנה אחיה לקחת חופשה מן התזמורת שלה ולהגיע לארצה, כדי לשמור במשך שלושה חודשים על דירת ילדותם בירושלים, ובכך לאפשר לאמם להתנסות בדיור מוגן בתל-אביב, בקרבתו. בשהות הזמנית הכפויה שלה בישראל מוצא האח לנוגה עיסוק - למלא תפקידים של ניצבת. החוויה החדשה ורבת-הזהויות הזו מתחילה לסדוק את ביטחונה ודעתנותה של גיבורת הרומאן, שדימתה עד כה שגבולותיה ברורים ובטוחים, ומוגנים בתוך המוזיקה שהיא מבצעת. התפקידים האקראיים שאליהם היא נקלעת כניצבת-מזדמנת, המלווה עלילה של אחרים, הולכים ומתגלים כמטפורות קנטרניות להיבטים שלה-עצמה. ובעצם בכל הרפתקאותיה המפתיעות במהלך שלושת חודשי "הניסיון" מזמן לה העולם, בשכנות מקרית, שלל אירועים ודמויות שהיא תוכל לפרש כאותות הנוגעים לחייה, כאתגרים וכפנטזיות. בתוך הסימביוטיות העזה והמניפולציות ההדדיות שקיימות בין דמויות הרומן, הופכת הניצבות לשאלה עקרונית: מתי את רק סטאטיסטית פאסיבית ומתי את מובילת העלילה, הפועלת מתוך רצונך.