פבלו פיקאסו, פרוטומה של אישה, 1953 אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות

להאזנה לקובץ ההסבר לחץ כאן.

הציור, שמן על בד, מלבן אנכי, אורכו: 91.5 ס"מ ורוחבו: 72.5 ס"מ.
בין ה־7 ביוני ל־17 ביולי של שנת 1953 יצר פיקאסו שמונה ציורים המבוססים על דמותה של פרנסואז ז'ילו, חברתו לחיים. הציור שלפנינו, פרוטומה של אישה היה האחרון שבהם. פרוטומה, הוא מושג ביוונית- פסל המתאר את חלקו העליון של אדם (הטורוסו) או את חלקו הקדמי של בעל חיים ובעיקר את צווארו וראשו. 

במרכז הציור, על רקע אדום ארגמן עמוק, מצוירת דמות אישה עירומה בה נראה פלג גופה העליון בלבד. איברי הדמות מורכבים מצורות הנדסיות שצבעם לבן, אפור כהה, ומעין תכלת אפרפר, השדיים וחלק מהצוואר ומהפנים מיוצגים בצבע ורדרד ואת הצורות תוחם קו מתאר שחור. הדמות מחולקת  לאורכה לשני חלקים המחוברים ושלובים זה בזה אך אינם זהים, עד כדי שמתעורר ספק אם מדובר בדמות אחת או שתיים. פני הדמות נראות כמעין מסיכה אך יש תשומת לב לפרטים כמו עפעפיים ושיער, שיניים ונחיריים, והן מורכבות מצורות גיאומטריות קטנות המשקפות זוויות ראות שונות שלה. 

בצד השמאלי, העין מביטה קדימה, במרכז אף בו הנחיריים מובלטים כשני עיגולים ואוזן קטנה ושטוחה . השיער בצד זה הוא אדמוני קצר ונראה כמשוך לאחור. לעומת זאת הצד ימני של הפנים, מגלה אף המצויר בצדודית לכיוון אחד ועין המביטה בצדודית לכיוון הנגדי. בצד זה שהוא נטול פה, יש לאישה שיער בגוונים של אפור כהה עד שחור, המגיע עד לכתפיה והוא אסוף בקצהו כלחמנייה עגולה. 

בהמשך לצוואר, מרכז הכובד של הטורסו של האישה, הוא בצד הימני. השד הימני  מצויר בצדודית ואילו השד השמאלי, מלפנים כשהוא צבוע חצי בלבן וחצי בצבע גוף ורדרד אשר במרכזו פטמה קטנה אדומה. השד הצדי הוא האיבר היחיד הצבוע בצורה בעלת נפח גדול יותר משאר חלקי הדמות. 
ניכר שאין האמן חפץ במתן תיאור ריאליסטי  או נטורליסטי של האישה אלא הוא מצייר בסגנון קוביסטי, המציג את הדמות בו זמנית בצדודית ומלפנים. בציור שלפנינו , אלה הם העיניים האף והשד המתוארים מלפנים ומן הצד. 

פיקאסו הנו אחד ממובילי סגנון הקוביזם ,סגנון אוונגרדי באמנות שיצר מהפכה בציור ובפיסול האירופי בתחילת המאה העשרים. הקוביזם אינו צופה באובייקט מנקודת מבט אחת, אלא מפרק את האובייקט לגורמיו ומציג גורמים אלה מנקודות מבט שונות באופן סימולטני. תנועה זו חוללה מהפכה בכך שדחתה מעליה דחייה גמורה של מסורת הנטורליזם בציור ובפיסול. לימים סיפרה פרנסואז ז'ילו, בספרה המתעד את חייה עם פיקאסו, שכאשר צייר אותה שקד, פיקאסו, על צורת הראש והרבה במחיקות .המתבונן היטב, יוכל להבחין בצורת משולש ששרידיו מבצבצים מבעד לשכבות הצבע מימין לראש. מחיקות אלו או "הפנטימנטי"  – כינוי לסימני החרטות של אמן בשעת עבודתו – חושפים אותנו, הצופים, לתהליך עבודתו ולהתלבטויותיו.

מעניין לגלות שפיקאסו – שלעתים נהג לצייר וריאציות כמעט זהות של אותו מוטיב בהפרש של ימים או שבועות  – הקדים גם לטורסו של אישה, גרסה של אותו ציור בגוני אפור בלבד.

לחזרה ומעבר ליצירה הבאה לחץ כאן