המערה

סיפריאנו אלגור, קדר בן 64, אלמן, חי עם בתו מרתה ועם בעלה מרסאל בכפר שחיו בו גם אבותיו. את כלי החרס שהוא מייצר הוא מספק לקניון העירוני, מרכז בולעני הולך ומתפשט. אך הקניון מנתק את הקשר המסחרי, הלקוחות כבר אינם מעוניינים בכלים הללו. מרסאל עובד כשומר בקניון, עבודה שהיא על גבול המעקב והריגול, ומצפה לדרגת שומר תושב, שתזכה אותו בדירה בתוך הקניון. ויש כמובן אישה נוספת, שסיפריאנו פוגש בבית הקברות: אלמנה צעירה, שלא נראית כבת יותר מ-45. תהיה איפוא גם אפשרות לאהבה חדשה, אך זו נראית לא מציאותית כרגע, לא הוגנת. ובשביל לרקוח מה שאנו מצפים מסרמגו, רצוי גם כלב, שיחשוב לפעמים במקום אדונו, והוא אכן מופיע, כלב רגיש ופיקח, שלא רק יאפשר מהלכים חשובים בעלילה, אלא גם יספק לסרמגו את החירות של נקודות המבט המתחלפות שכה אהובות עליו: לעצור לרגע ולראות אחרת, עד שתתקבל אותה זרימה שבעודה זורמת לכיוון אחד, היא בעצם מתקדמת בכיוון לא צפוי. יום אחד יחשפו חפירות בנייה בקניון משהו מסתורי, מפחיד, שדורש חקירה זהירה וממושכת. כך יתחיל המהפך, ומה שנראה סופי, סגור, כובל ומצמית – ייפתח לפתע.