זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים

"את לא צריכה להשאיר אחרייך יותר מעשרה שירים וספר אחד אם את כותבת פרוזה. זה לא אמור לנחם אותך רק להזכיר לך שהעולם חייב את עצמו לאפשרות המובנית לשכוח. גם אותך. מה עם הנאמנות, את שואלת. מצאת את מי לשאול. הגבר היחיד שאי פעם פרנס אותי בגד בי גם בשנתו. ומה שכתבתי כשהוא ישן פרנס אותי שנים. אז אין טענות." זהו ספר שיריה השמיני של שולמית אפפל. הספר מכיל שירים ושירים בפרוזה, והוא מצטרף לשני ספריה הקודמים, "פחות מאמת אין טעם לכתוב" (2013), ו"תדמייני שאת כוכבת" (2017). בספר זה, השלישי בטרילוגיה שיצרה אפפל לאחר עשרים שנות שתיקה יצירתית, מזדככת כתיבתה ומעמיקה ביתר שאת. הגירה גיאוגרפית וגלות רגשית, כתיבה וגעגוע, מפגשים משני חיים - עבר והווה מצטלבים בספר בפואטיקה עזה וצורבת.