Book

Hello, Guest

 |   Forgot Password  |   Registration

הציור האחרון של שרה דה ווס Item exists in mail order basket Item exists in Saved list

author: סמית, דומיניק

Formats: Format iconBraille  Braille
Format iconUppercase  Large print
Format iconMP3  MP3
Unable to find the format you want? Click here to contact us.
Language: עברית
Genre: Historical Romance
Publisher: הכורסא
Publishing year: 2016
Translation: מאנגלית: דורון דנסקי.
Narrator: תוסיה-כהן יפה
Length: 11:36 Hours / 317 Pages / 4 Large Print pages / 7 Braille volumes

Book summary:

ניו יורק, 1957: כבכל לילה מביט מרטי דה גרוט בפניה טורדי המנוחה של הילדה המופיעה בציור שתלוי מעל מיטתו – ציור הולנדי מהמאה ה-16 שעבר מדור לדור במשפחתו. לפתע הוא מבחין כי משהו בציור שונה. מישהו גנב את הציור המקורי מחדר השינה שלו והחליף אותו בהעתק כמעט מושלם. ברומן חדש ומלהיב שנפרש על פני ארבע מאות שנים ושלוש יבשות רוקם דומיניק סמית עלילה מורכבת ומרתקת שסובבת סביב ציור אחד בלתי נשכח.


 
 
 
 
 

List with 0 items

     

Maybe you will also be interested in …

החיים בקבר - ספר המלחמה

סמל קוסטולאס התנדב ליחידת הצבא היווני הנלחמת לצד הצרפתים והאנגלים נגד הבוגלרים והגרמנים במלחמת העולם הראשונה, ונשרף באש להביור בהתקפה על חפרות האויב. בתיבת הברזל שהיתה בין חפציו נמצאו הרשימות שכתב לאהובתו שבאי לסבוס על הקורות אותו ואת יחידתו במלחמה. כך העמיד הסופר היווני הנודע, שהוא עצמו שירת במלחמות וחזה את מוראותיהן מבשרו, ספר אנטי מלחמ...

more information

אנטוניה שלי

מלחמת הקיום הקשה של מתיישבים חלוצים, יוצאי ארצות שונות, במדינת נברסקה, היא הרקע לרומן מרגש זה, המתאר את דרכן של שלוש צעירות מבנות המקום, שבונות להן את חייהן העצמאיים מתוך מאבק עם התנאים והמוסכמות שגדלו בתוכם.

more information

מכתב של אלמונית

כששב הסופר הנודע ר’ לווינה מטיול מרענן בן שלושה ימים אל ההרים, מגיש לו המשרת כמה מכתבים שהתקבלו בהיעדרו. אחד מהם נראה ארוך במיוחד: שני תריסר עמודים ללא נמען, שנכתבו בחופזה בכתב יד בלתי מוכר. וברגע שנתחיל גם אנחנו לקרוא בו, נבין מיד כי אנו ניצבים בפני סיפור חיים מטלטל, תולדות חיים של נפש אלמונית, וידוי על סודותיה של אישה שאהבה נכזבת הכתיבה...

more information

הייתי החוב

אבא הצביע על אמא ששכבה על המזרן כבכל בוקר, רק שהפעם גופה היה מכוסה בסדין לבן מכף רגל ועד ראש. ואז הוא אמר בקול רך ובלי שום הכנה את המשפט המצמרר שאשא עד יומי האחרון: "אמא שלך מתה." מבלי לבחון את תגובתי הוא הצביע לעבר פינת החדר ואמר: "אבל לא תהיי לבד. עכשיו זאת אמא שלך." הבטתי לעבר ילדה כבת שתים-עשרה שעמדה שם, לבושה בשמלה בצבע אפור כהה שהשת...

more information