מילים, איפה אתן?

"כל המשפחות המאושרות אומללות – כל אחת בדרכה־שלה", מסכם ירון אשכנזי, המספר־הגיבור של רומאן קצר זה, את המצב המשפחתי שבמרכזו. שבשבת "היחדיו הנדיר" של השלישייה הגרוסמנית – שבספר זה היא אב־אם־ילד – היא אולי המוקצנת והבוטה שבכל השלישיות שהכרנו בספריו. לירון היתה כבר כילד הסתכלות של מספר־לעתיד, הלומד את אביו ואמו במשפחתם יוצאת־הדופן, שבה "נפשו העכורה, הפתלתולה" של האב "הסתבכה לבלי־התר בנפשה הבהירה" של האם. כשירון היה כבן חמש־עשרה נעצר אביו והועמד למשפט ממושך, התופס את חזית העלילה של החלק הראשון. האב מואשם בתרגיל־עוקץ שבו רוקן מחסכונותיהם קורבנות לרוב. הבן והאם, שהתובעים הזועמים ושואפי הנקם לא מניחים להם, מגיעים יום־יום לבית־המשפט, ובהשראת הפרספקטיבה העכשווית הולכים וצפים אצלם סיפורים מתוקנים של העבר ושל הדמות שהאב היטיב להסתיר כל השנים. מול עיניה של האֵם מתרסק "מפעל חייה", פרויקט "הבעל" שטרחה עליו בעשרים שנות נישואים. עם כניסתו של האב לשש־עשרה שנות מאסר הוא קורא אל בנו, "לא הייתי!" ומדיר אותו לאורך השנים מכל קשר אתו. אך לבסוף מביא אותם מהלך חריג למצוא את עצמם בכפיפה אחת, והבן – עכשיו בן שלושים־ומשהו – מגלה עובדות ההופכות את אביו למנוגד קוטבית לכל מה שידע עליו.