הבוסתן של עליה

במפגשים של קבוצות "מספרי סיפורי חיים" כתבתי סיפורים על פי בקשת המנחה, יפעת, ושמרתי אותם במגירה. לאחר שנה חשבתי על כתיבת ספר שבו אשלב את הסיפורים. תחת זאת התחלתי לכתוב לנינה שלי, ליה, ולספר שפרסמתי קראתי: "סבתא עליה מספרת לנינה ליה". עדיין לא ידעתי מה לעשות עם הסיפורים שכתבתי במסגרת החוג. יש לי עיסוקים רבים, יצירת אומנות וטיפוח הבוסתן שמזמין אותי אליו כל יום. אהבתי מאוד את ספרו שלמאיר שלו ''גינת בר'' וחשבתי שאולי אכתוב גם אני סיפורים על הגינה שלי, שאותה אני מטפחת כמוהו. כבר נתתי לספר שם: "הגינה שלי". אבל הגינה שלי היא יותר בוסתן ולא גינת בר, ויש בה כשישים עצי פרי, פרחי תרבות וגם פרחי בר. במחשבה שנייה אמרתי לעצמי: ספר שיתכתב עם ספרו של מאיר שלו? זה יומרני מדי. מי אני שאכתוב אפילו דומה לו... לבסוף החלטתי לכתוב ספר שייקרא ''חיים שכאלה'' ובספר אשלב סיפורים על עצים בבוסתן שיש מאחוריהם סיפור מעניין. ואכן כתבתי שלושים ושמונה סיפורים שעוסקים באופן כרונולוגי בחוויות מחיי, החל מימי ילדותי בתקופת בית הספר העממי, בבעלי חיים שאני אוהבת, בחוויות מזמן שירותי בצה"ל, בסיפורים מתקופת עבודתי כמורה, ומהיותי אימא ואשת משפחה, סיפורים על אומנות שבה אני עדיין עוסקת ועל אהבות. בסופו של דבר החלטתי, בהמלצתה של יפעת, לקרוא לספר בשם "הבוסתן של עליה", וזה סופי.